רשלנות המדינה בקבלת ביטול עיקול מזויף

דרגו את המאמר

רשלנות המדינה בקבלת ביטול עיקול מזויף

בעת רכישת דירה, נעזרים קונים רבים בהלוואה מן הבנק. כנגד ההלוואה, הבנק רושם עיקול על הנכס ברשם המשכונות. האם המדינה אחראית כלפי הבנק על אי סדרים המתבצעים ברשם המשכונות, כאשר אי סדרים אלו מסכנים את האינטרס הכלכלי של הבנק?

בני זוג קנו דירה בחיפה בשנת 94', באמצעות הלוואה שנטלו מבנק למשכנתאות. בני הזוג צברו חובות, לא עמדו בהלוואת המשכנתא, והוטל עיקול על דירתם. לאחר כחודש בוטל העיקול, על פי טופס ביטול עיקול אשר זויף ע"י הזוג, והוגש על ללשכת רישום המקרקעין. בשנת 97', לאחר שבני הזוג צברו חובות על סך כמיליון וחצי שקלים, ניתן צו כינוס על נכסיהם, לרבות הדירה אשר נמכרה במסגרת הכינוס.

כשנתיים וחצי לאחר מכן, פתח הבנק תיק הוצל"פ למימוש המשכנתא, ואז התברר לו שהעיקול בוטל. בני הזוג הורשעו בפלילים, בעבירות של זיוף ומרמה. הבנק טוען כי המדינה התרשלה הן ברישום העיקול והן בביטולו, וכי בגין כך נגרם לו נזק.

רשלנות בשמירת טפסי עיקול בידי המדינה

טופס הביטול המזויף אשר הוגש לרשם המשכונות ע"י בני הזוג, נחזה להיות טופס רשמי רגיל של ביטול עיקול, ופקידי הרישום לא מצאו בו כל דבר יוצא דופן. גם מהעובדות המפורטות בכתב האישום הפלילי, עלה כי מדובר בזיוף טופס ביטול עיקול רשמי, ע"י מילוי טופס מקורי בעובדות כוזבות, ולא בזיוף ע"י הדפסת הטופס עצמו.

אין חולק כי על המדינה לשמור על הטפסים הרשמיים המצויים ברשותה, ועצם הגעת טופס רשמי ריק של ביטול עיקול לידי בני הזוג, התיישבה יותר עם המסקנה שהמדינה התרשלה, מאשר עם המסקנה שהיא לא התרשלה. על כן, נקבע כי בנושא שמירת הטפסים מתקיים סעיף 41 לפקודת הנזיקין, הדבר מדבר בעד עצמו. המדינה לא הביאה ראיות באשר לשאלה כיצד נשמרים טפסים אלה, ולפיכך נקבע כי המדינה התרשלה בשמירת הטופס, ובכך אפשרה את מעשה הזיוף והמרמה.

אין ספק כי פקידי הרישום חייבים בחובת זהירות מושגית כלפי המשתמשים בשירותי רישום המקרקעין. נקבע כי הפקידים יכולים היו לצפות את התרחשותו של נזק, כאשר מבוטל עיקול ללא שהתקבלה החלטה רשמית לבטלו.

ביטול עיקול על דירה הינו בעל משמעויות מרחיקות לכת המחייבות את פקידי הרישום לבדוק בדקדקנות את טפסי ביטול העיקול. ייתכן כי אין להטיל על פקידי הרישום לצפות זיוף, אולם גם טעויות אנוש יכולות לקרות, ולגרום לכך שיפלו בטופס פגמים אשר יביאו לכך שיבוטל עיקול אשר לא ניתנה החלטה לביטולו, ואף לשם מניעתן של טעויות כאלה יש צורך בבדיקה מדוקדקת של הטופס, דבר שככל הנראה לא נעשה במקרה זה.

ההלכה היא כי אין צורך לצפות את הדרך הספציפית בה ייגרם הנזק, אלא די בצפיות כללית לגבי עצם האפשרות להתרחשות סוג הנזק שנגרם. במקרה זה נגרם אותו סוג נזק אשר הקפדה על בדיקה דקדקנית של מילוי הטופס באה למנוע.

ביטול העיקול על אף הסתירה ברישום הערכאה בה מדובר (בין הרישום בכותרת ובין החותמת), ולמרות שלא מולאו פרטי ביהמ"ש אשר נתן את ההחלטה המבטלת את העיקול, ואף לא נרשם מועד ההחלטה, מהווים רשלנות. לא בכדי נקבע פורמט של הטופס, הכולל מקום לרישום הערכאה אשר נתנה את ההחלטה על ביטול העיקול, ומועד מתן ההחלטה.

אי הקפדת פקידי הרישום על מילוי הטופס במלואו, מהווה רשלנות. לרשלנות זו הצטרף כשל נוסף, כאשר הביטול אושר על אף שלא צורפה החלטת בית המשפט לטופס הביטול. על פי סעיפים 31-33 לתקנות רישום המקרקעין, אין די בטופס בלבד, ויש לצרף אליו את ההחלטה עצמה. לאור הכשלים והחסרים בטופס, כפי שפורטו לעיל, ביטול העיקול ללא דרישה לקבל את ההחלטה עצמה, מהווה רשלנות רבתי.

קביעת הנזק

בית המשפט קבע כי לא מתקיים במקרה זה קשר סיבתי בין ההתרשלות ובין הנזק, שכן גם לולא היה מבוטל העיקול, לא היה הבנק יכול להיפרע מהזוג את מלוא חובו, ואף לא קרוב לכך. אף אם לא היה מבוטל העיקול היו בני הזוג נכנסים להליכי פשיטת רגל, וכל שיכול היה הבנק להיפרע הוא חלק יחסי, בהתאם לחלוקת חובות ולהסדרים בהליכי פשיטת רגל, שכן העיקול לא היה נותן לבנק עדיפות בהליכי פשיטת רגל.

מאחר שהבנק בחר שלא להגיש תביעת חוב בהליכי פשיטת הרגל, ובכך לא מילא את חובתו להקטנת הנזק, לא נפסק לו נזק ממון. אולם, נקבע כי לבנק נגרמה עוגמת נפש כתוצאה ממחדלי המדינה, ועל כן נפסקו לו פיצויים בסך 25,000 שקלים.