זקיפת תשלומים בהוצאה לפועל, מהי המשמעות?

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

זקיפת תשלומים היא מושג משפטי המתאר פעולה לפי חוק החוזים, הקובעת כי במקרים שבהם החייב שילם סכומים כלשהם מבלי שייעד את התשלום לכיסוי חוב מסוים, יחולו הוראות שנקבעו בחוק לגבי שיוך התשלומים.

כאשר בגין חוב מסוים נצברו על קרן החוב ריבית והצמדה, ייזקפו התשלומים ששולמו או נזקפו לפי ההנחיות לסילוק אותן חיוב, כאשר הם מחולקים בין קרן, הצמדה וריבית באופן יחסי לגודל הסכומים.

זקיפת תשלומים בחיוב אחד הוא סכום שניתן לסילוק בחיוב אחד, והוא ייזקף בשלב ראשון לחשבון ההוצאות שבהן התחייב החייב בשל אותו חיוב, בשלב הבא לחשבון הריבית ולבסוף לחשבון החיוב עצמו. כאשר מדובר בזקיפת תשלומים בחיובים אחדים, הסכום שניתן לזוכה, שהגיע לו מהחייב, בחיובים אחדים, החייב רשאי, בעת התשלום, לציין את החיוב שלחשבונו ייזקף הסכום, אם הוא לא עשה זאת, רשאי הנושה לעשות זאת.

לפיכך, סעיף 50 לחוק החוזים מקנה לחייב את הכוח לייחס תשלום ששילם לזוכה חיובים אחדים. אם החייב לא הפעיל את הכוח הזה, הכוח עובר לידי זוכה. הפעלת הכוח לייחס את התשלום מהווה פעולה משפטית חד צדדית שיכולה להיות בכתב, בעל פה או בכל התנהגות אחרת.

התנגדות לביצוע שטר עקב זקיפת סכומים

אל בית משפט השלום בעכו הוגשה התנגדות לביצוע שטר שעניינה זקיפת סכומים ששילם החייב המבקש לפירעון השיק נשוא תיק ההוצאה לפועל.

ההליך החל בבקשה לביצוע שטר במסגרת הליכי הוצאה לפועל, אשר נפתח על ידי הזוכה למימוש שיק בסך 10,000 שקלים, המשוך מחשבון משותף של החייב ואשתו וחתום על ידי החייב. בהתאם לסעיף 81א(ג) לחוק ההוצאה לפועל, התנגדות לביצוע שטר המועברת לבית משפט, דינה כדין בקשת רשות להתגונן בסדר דין מקוצר. לכן נבחנה ההתנגדות לאור ההלכות שנקבעו לעניין סדר דין מקוצר.

החייב הגיש התנגדות לביצוע שטר וטען כי השיק נפרע לידי הזוכה וכי הוא מחזיק בראיות לכך. החייב ביקש לסגור את תיק ההוצאה לפועל ולבטל את ההליכים מאחר שהזוכה המשיך להחזיק בשיק והגיש אותו לביצוע חרף פרעונו. החייב התייחס בהתנגדותו לתיק הוצאה לפועל נוסף אשר מנהל הזוכה למימוש שיק נוסף בגין יתרת חוב שאינה שנויה במחלוקת.

באפריל 2019, התקיים דיון במעמד הצדדים שבמסגרתו נעשו ניסיונות רבים להביא את הצדדים לפשרה, בשים לב לקיומו של תיק נוסף נגד אשתו של החייב אשר לא הוגשה בו התנגדות לביצוע שטר, אך הדבר לא צלח. לפיכך, נדרש בית המשפט להכריע בהתנגדות על סמך החומר הקיים בתיק וטענות הצדדים, וזאת לאחר חקירת החייב בחקירה נגדית על תצהירו.

בית המשפט סבר כי התביעה מבוססת של שיק המשוך מחשבון משותף של הנתבע ואשתו וחתום על ידי הנתבע. עובדה זו אינה שנויה במחלוקת וכן אין מחלוקת בין הצדדים כי בעקבות מערכת יחסים עסקית בין הצדדים, נותרה לנתבע יתרת חוב בסך 30,000 שקלים כלפי התובע, אשר נובעת משני שיקים שלא נפרעו: הראשון בסך 10,000 שקלים והשני בסך 20,000 שקלים בתיק הנוסף.

עוד עלה, כי סוכם בין הצדדים במסמך כתוב שהחוב יפרע בעשרה תשלומים בסך 3,000 שקלים, ואין מחלוקת בין הצדדים, כי הנתבע אכן שילם לתובע סך של 10,000 שקלים אם כי לא במועדים שסוכמו ביניהם.

הטענה היחידה והמרכזית שנטענה בהתנגדות היא כי תשלום בסך של 10,000 שקלים שאינו שנוי במחלוקת, פרע למעשה את השיק נשוא התיק בסך 10,000 שקלים. מנגד, טען החייב כי הסכום ששולם קוזז מיתרת החוב הכוללת של הנתבע בסך 30,000 שקלים וכי בוצעה פעולת הקטנה בסך 10,000 שקלים מתיק ההוצאה לפועל הנוסף שנפתח למימוש השיק השני בסך 20,000 שקלים.

עורך דינו של הנתבע הציג בפני בית המשפט תדפיס מתיק ההוצאה לפועל הנוסף אשר הצביע על הקטנת החוב בסך 10,000 שקלים, כך שהמחלוקת היחידה היא לגבי זקיפת תשלום הסך של 10,000 שקלים.

בית המשפט סבר כי לפי סעיף 50 לחוק החוזים, היה על הנתבע להוכיח כי בעת ביצוע כל תשלום, הוא הורה לתובע כיצד לזקוף התשלומים. הודעה זו על החייב לבצע ולמסור בעת ביצוע התשלום ולא לאחריו ואם לא עשה כן עובר הכוח להחליט לידי הנושה, על כן נקבע כי הנתבע לא הוכיח כי התשלומים שביצע, שולמו אגב מתן הודעה לתובע כי יש לזקוף אותם לטובת פירעון השיק נשוא תיק זה וההתנגדות לביצוע השטר נדחתה.

ת"ט 50825-12-18