בת הזוג זרקה את אזהרת ההוצאה לפועל לפח - האם יוארך מועד הגשת ההתנגדות?

דרגו את המאמר

בת זוגו של החייב השליכה לפח את אזהרת ההוצאה לפועל – מועד הגשת ההתנגדות יוארך

בית משפט השלום בתל אביב קיבל את בקשתו של ערב, שנפתח כנגדו תיק בהוצאה לפועל בגין שטר שלא כובד, להארכת מועד הגשת התנגדות לביצוע השטר.

ביום 9.2.09 נפתח ע"י הזוכה תיק הוצל"פ לשם ביצוע שטר חוב ע"ס 48,000 ₪ שנעשה לפקודתה כנגד שלושה: החברה אשר עשתה את השטר, המבקש, אשר ערב לשטר, וערבה נוספת לשטר. יצוין, כי מועד הפירעון לפי הרשום בשטר החוב הוא 30.1.01 וכי יתרת החוב הרשומה היום בתיק ההוצל"פ הינה 155,400 ₪.

אזהרה נשלחת ומתקבלת על ידי בת זוגו של החייב

כעבור כשלושה וחצי חודשים נמסרה האזהרה בתיק ההוצל"פ הנ"ל לידי המבקש ועפ"י מסמכי מסירת האזהרה הסרוקים בתיק ההוצל"פ, המסירה בוצעה ע"י שליח פרטי מטעם ב"כ הזוכה לידי אשתו של הערב ובאישור המסירה אף מופיעה חתימתה.

 
חודשיים וחצי לאחר מכן, הגיש הערב בקשתו שבנדון להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע השטר. בחלוף עשרה ימים החליט בית המשפט כי ההליכים בתיק ההוצל"פ יעוכבו כנגדו, זאת לאחר שיופקד על ידו פיקדון בסך 6,500 ₪. הפיקדון הנ"ל הופקד ע"י הערב, והליכי ההוצל"פ נגדו עוכבו.

הזוכה לא התבקשה להגיש תגובתה בכתב לבקשה ולהתנגדות, וגם לא הגישה תגובה כזו.

האם בסמכותו של בית המשפט להאריך מועד שפקע?

סמכותו של בית משפט להאריך מועדים מעוגנת בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, אשר קובעת כי:

"הארכת מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה. נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".

מה ההבדל בין מועד הקבוע בחוק למועד אשר נקבע בבית משפט?

תקנה 528 לתקנות יוצרת אפוא אבחנה בין מועד שנקבע ע"י ביהמ"ש לבין מועד שנקבע בחוק, כאשר רק לגבי האחרון נדרש "טעם מיוחד" לצורך הארכת המועד. לגבי שינוי מועד שנקבע ע"י ביהמ"ש קבעה ההלכה הפסוקה בסיס מחמיר פחות, והוא "מתן הסבר מתקבל על הדעת להצדקת האיחור".

דהיינו, אם מבקש הדחייה יסביר את האיחור בצורה מתקבלת על הדעת ויראה טעם סביר, שיוכיח, שהאיחור לא נגרם שלא מרשלנותו או מהזנחתו, ידחה בית המשפט את מועד. "טעם מיוחד" אשר מצדיק את הארכת המועד הינו קיומן של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל הדין, ואילו כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ.

החייב טוען כי אשתו זרקה את הטופס ולכן לא קיבל אותו - משמע, סיבה חיצונית

מן הטענות והראיות שהוצגו בפני בית המשפט עולה כי האזהרה נמסרה כדין לידי הערב ביום 1.6.09. עם זאת, בבקשתו בכתב טען הערב כי נודע לו לראשונה על פתיחת תיק ההוצל"פ רק בעקבות מכתב התראה מיום 6.8.09 ששלח אליו ב"כ הזוכה.

למרות כי האזהרה הגיעה בוודאות לביתו ולזוגתו של המבקש ביום 1.6.09, טען הערב כי חברתו לא שמרה על מסמך האזהרה ולא התייחסה אליו ברצינות, כך שהמסמך עצמו, עפ"י הטענה, לא הובא לידיו במועד. השופט סבר כי בנסיבות אלו ניתן לראות בדברים "טעם מיוחד" דרוש, שכן ניתן לומר שאבדן מסמך האזהרה לא נעשה ע"י המבקש עצמו, אלא ע"י זוגתו, ולכן לא מדובר בנסיבות בשליטתו.

אי לכך, מכיוון שבית המשפט מחויב באיזון בין האינטרסים של הצדדים, דומה, כי אין לומר על התנהלותו של המבקש שהיה בה מן הזילזול בהליך המשפטי וכי ניתן וראוי לכפר על מחדלו הדיוני בפסיקת הוצאות לטובת הזוכה (לרבות שכ"ט עו"ד והפקת פיקדון נוסף של 20 אלף שקלים).