אחריות כונסי נכסים במסגרת הליכי הוצאה לפועל
| דרגו את המאמר |
|
אחריות כונסי נכסים למכירת משכון
בעל חברה לעבודות עפר חתם כערב לחובות החברה בבנק, ונרשם משכון על משאית החברה. לאחר שהחברה לא עמדה בהתחייבויותיה, פתח הבנק בהליכי מימוש המשכון בלשכת ההוצל"פ, ומונו לחברה כונסי נכסים. לאחר מינוי הכונסים, התברר כי המשאית נתפסה כבר במסגרת תיק הוצל"פ אחר, המתנהל גם הוא כנגד החברה, והיא מאוחסנת במחסני ההוצל"פ.
כונסי הנכסים הודיעו להוצל"פ על התיק החדש, וביקשו כי המשאית תישאר מאוחסנת במחסני האחרונה. לאחר כחודש הגישו הכונסים בקשה בתיק המימוש, בה נתבקש ראש ההוצל"פ להורות כי המשאית תימכר ע"י לשכת ההוצל"פ, על מנת לחסוך בהוצאות בתיק המימוש שהיו חלות על החברה.
במקביל, התובע פנה לבנק, וניהל מו"מ עם מנהל הסניף, על מנת להגיע להסדר כספי שיוביל לשחרורו מערבות לחובות החברה. התובע והבנק הגיעו להסדר, על-פיו תמורת תשלום של 95,000 שקלים, ייסגר חוב החברה לבנק וישוחרר המשכון.
עובר להסדר, וידא מנהל הבנק כי המשאית טרם נמכרה במחסני ההוצל"פ, ומשקיבל אישור לכך, ההסדר יצא אל הפועל. לאחר התשלום לבנק פנה התובע למחסני ההוצל"פ, אז נמסר לו כי המשאית כבר נמכרה כחודש קודם לכן, במסגרת התיק שבו היא נתפסה לראשונה, במחיר של 35,000 שקלים.
התובע טען כי הבנק פעל בחוסר תום לב, תוך הצגת מצג שווא רשלני, וכי כונסי הנכסים פעלו בניגוד לחובתם, וברשלנות.
ההסדר בין התובע לבנק, ותוקפו לאחר גילוי עובדת מכירת המשאית. הבנק טען כי ההסדר הושג בין התובע לבין מנהל הסניף, אשר בעת כריתת ההסדר לא ידע כי המשאית כבר נמכרה. מכיוון שכך, גרס הבנק כי לא ניתן לטעון לתרמית, הטעיה, או ניהול מו"מ בחוסר תום לב מצידו בהשגת ההסדר. לכל היותר, נטען, יכול התובע לטעון לטעות בהשגת ההסדר.
התקשרות חוזית עקב טעות
סעיף 14(א) לחוק החוזים קובע כי כאשר ההתקשרות החוזית נעשתה עקב טעות, והצד השני ידע או היה עליו לדעת על הטעות, רשאי הטועה לבטל את החוזה. כשנודעה הטעות (מכירת המשאית), נתן הבנק אפשרות לתובע לחזור בו מההסדר או לבטלו, אך התובע בחר לדבוק בהסדר, ובכך למעשה ריפא את הטעות. על כן התובע לא יכול לטעון כלפי הבנק כי ניהל עמו מו"מ שלא בתום לב, או השיג את ההסדר בדרך של תרמית או הטעיה. התביעה כנגד הבנק נדחתה.
פעולות כונסי הנכסים בכל הקשור למכירת המשאית
התובע בחר להגיע להסדר מול הבנק במישרין, ולא מול הכונסים. על כן הכונסים לא קשורים להשגת ההסדר או לתוכנו, ולא צריכה להיות לתובע כל טענה כלפיהם בנדון. גם בכל הקשור למכירת המשאית, הכונסים לא קשורים במישרין. אמנם האחרונים מונו ככונסים למשאית,
בהתאם להחלטת ראש ההוצל"פ, וככאלה היה עליהם למכור את המשאית בהתאם להחלטת ראש ההוצל"פ, אולם מן הראיות עלה כי הכונסים ביקשו מראש ההוצל"פ להורות על מכירת המשאית במסגרת תיק המימוש. המשמעות של החלטה זו היא כי המשאית תימכר שלא על דרך כינוס, אלא כמשאית תפוסה הנמכרת במסגרת תיק הוצל"פ. על כן לא ניתן לומר כי הכונסים פעלו בניגוד לחובתם על פי סעיף 54 לחוק ההוצל"פ.
האם בנסיבות המקרה פעלו הכונסים ברשלנות?
שאלה נוספת אשר עמדה במרכזו של הדיון הייתה - האם, עובר לכריתת ההסדר, היו הכונסים צריכים לדעת כי המשאית כבר נמכרה? באותה תקופה בוררו נתונים על מכירת רכב במחסני ההוצל"פ באמצעות מסירת מספר תיק הוצל"פ, ומספר רישוי של הרכב.
הכונסים לא ביררו האם המשאית נמכרה במסגרת התיק השני, שכן מלכתחילה הם ביקשו לרשום את המשאית במסגרת תיק המימוש, וזאת על מנת למנוע את שחרור המשאית בתיק האחר. יתרה מזאת, כפי שעלה ממכתבם של הכונסים למחסני ההוצל"פ, האחרונים ידעו כי החוב נשוא התיק האחר סולק, או עומד על סף סילוק.
לכן, נקבע כי הם היו יכולים לצאת מנקודת הנחה סבירה, שהמשאית לא תימכר במסגרת התיק האחר. בנסיבות אלה נקבע כי הכונסים לא התרשלו בבדיקת עובדת מכירת המשאית טרם ההסדר שנכרת בין התובע לבנק, ויצאו ידי חבות הזהירות הנדרשת מעו"ד זהיר וסביר. הכונסים ביקשו ממחסני ההוצל"פ לרשום את המשאית במסגרת תיק המימוש, והיו יכולים להניח כי כך אכן נעשה. במידה ולא כך נעשה, האחריות לטעות לא צריכה לחול על כתפיהם. התביעה נדחתה.
