התובעת עתרה לביצוע שטר, אך הנתבעת טענה כי החתימה על השיק זויפה

דרגו את המאמר

התובעת הגישה בקשה להוצאה לפועל לביצוע שטר על סך 15,000 שקל, אשר נמשך מחשבונה של הנתבעת. לטענת הנתבעת חתימתה על השיק זויפה, לכן המקרה הגיע לבירור בבית משפט השלום בירושלים.

הנתבעת טענה כי ההמחאה נגנבה מביתה בשנת 2007 וכי החתימה שלה על גבי השיק זויפה. עוד טענה כי ברגע הראשון שנודע לה על הגניבה בדצמבר 2011, היא פנתה לתחנת המשטרה ודווחה על הגנבה.

ההמחאה הגיעה אל התובעת באמצעות ידיד שביקש תמורתה מזומן

התובעת דחתה את טענת הנתבעת וטענה כי השיק לא כובד, מאחר ואין לו כיסוי ולא בשל הודעה על ביטול, והוסיפה כי הנתבעת הגישה תלונה במשטרה, רק לאחר שלוש שנים מיום מסירת השיק בסוף שנת 2011.

התובעת העידה כי השיק הופקד בחשבון הבנק שלה, לבקשת ידיד שלה, שהיו לו בעיות בהוצאות לפועל, ולא היה מסוגל לנהל באותה תקופה את חשבון הבנק שלו, לכן הפקיד את השיק בחשבונה וביקש בתמורה כסף מזומן. לאחר כשלושה ימים התברר כי השיק חזר, והתובעת לא מסרה לידיד את המזומן, כפי שהתבקשה.

הידיד של התובעת העיד כי השיק נמסר לידיו, על מנת לכסות חוב של בן זוגה של הנתבעת והוא מסר אותו לידי התובעת, על מנת לפרוע אותו באמצעות חשבון הבנק שלה. בן הזוג של הנתבעת לא הובא לעדות, לכן הנתבעת התקשתה לסתור טענה זו.

כיצד ניתן להוכיח אם החתימה מקורית או מזויפת?

בית המשפט ציין כי קיימות שלוש דרכים בהן ניתן להוכיח כי החתימה היא החתימה המקורית של בעל השיק והיא אינה מזויפת, האחת, באמצעות עדותו של החותם, או עד שראה אותו חותם. השנייה, באמצעות השוואה בין קווי הדמיון והשוני שבין החתימה המקורית לבין החתימה שמצויה במחלוקת, והשלישית, באמצעות עדות של אדם המכיר היטב את כתב ידו של החותם ומעיד על התאמה.

בית המשפט הורה בהסכמת הצדדים על מינוי מומחה להשוואת החתימה שעל גבי השטר לחתימתה של הנתבעת והוציא צו לבנק של הנתבעת, בכדי להשוות בין מסמכים החתומים בידיה לבין החתימה השנויה במחלוקת. המסמך שהגיע מהבנק העיד על דמיון של ממש בין החתימות ובשלב זה, הנתבעת חדלה לשתף פעולה עם ההליך ולא הגישה תצהיר עדות במועד שנקבע. הנתבעת בחרה שלא להציג ראיות ולא ספקה הסבר למחדליה.

הנתבעת לא טענה כי בן זוגה זייף את החתימה

בית המשפט התרשם כי עדותה של הנתבעת היתה מהוססת ומתחמקת. היא הסתירה עובדות מהותיות ונמנעה מלחשוף את האמת. כמו כן, אי הבאתו של בן זוגה לדיון, עוררה חשד והיא אף לא טענה שבן הזוג חתם בשמה. מנגד עדותו של ידיד התובעת שקיבל את השיק מבן הזוג היתה מהימנה ועקבית. בנסיבות אלה דחה בית המשפט את הודאתה של הנתבעת בנוגע לזיוף החתימה וקבע כי החתימה על ההמחאה היא חתימתה של הנתבעת.

בית המשפט קיבל את התביעה לביצוע שטר על סך 15,000 שקל וקבע כי בנוסף לסכום החוב בתיק ההוצאה לפועל, הנתבעת תישא בהוצאות המשפט בסך 7,500 שקל.

תא"מ 42919-11-12