האם הרכוש המצוי בביתה של בת הזוג הוא בבעלותה הבלעדית?

דרגו את המאמר

בת הזוג של חייב בהוצאה לפועל, פנתה לבית משפט השלום באשקלון, והגישה תביעה לסעד הצהרתי, בטענה כי כל הרכוש המצוי בביתה, הרכב ושכרה המגיע לה מעבודתה כמורה לריקודים סלוניים הוא בבעלותה הבלעדית מאחר שהיא והחייב אינם מנהלים קשר זוגי. מנגד גרושתו של החייב התנגדה לבקשה, בטענה כי המבקשת ובעלה לשעבר עדיין מנהלים משק בית משותף.

הבקשה לסעד הצהרתי הופנתה כלפי נושיו של החייב, אשר נוקטים בהליכי גביה כנגד רכושה במסגרת הליכי הוצאה לפועל. לטענת המבקשת למעלה משנתיים, היא והחייב אינם בני זוג ואינם מתגוררים יחדיו, לכן אין מקום לנקוט בהליכי גביה נגד רכושה הבלעדי, לרבות נגד שכר עבודתה.

הגרושה טענה כי החייב מתגורר בביתה של המבקשת

גרושתו של החייב התנגדה לבקשה, ויתר הנושים הותירו את ההכרעה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט. הגרושה טענה שהיא נושה של החייב על פי פסק דין למזונות של בנם המשותף, כאשר עד כה הצליחה לגבות ממנו רק סך של 5,000 שקלים, על פי פקודת מאסר שהוצאה כנגדו.

הגרושה טענה כי על פי בירורים שערכה, החייב עדיין מנהל משק בית משותף עם המבקשת, והוא נמצא על ידי המשטרה, כשהוא שוהה בביתה ואף הרכב שלו מהעבודה, חנה בחניית הבית. עוד ציינה כי החייב והמבקשת מנהלים יחדיו חוג לריקודים סלוניים, ומספר הטלפון של העסק מופיע על שמו של החייב.

המבקשת חזרה שוב על הטענה כי היא והחייב אינם מנהלים אורח חיים משותף, וציינה כי ביום המאסר הוא הגיע לבקר את בתם המשותפת ובאופן חריג נותר ללון בביתה. המבקשת אישרה כי החייב מסייע לה בהדרכה בחוג לריקודים סלוניים מידי פעם ללא תמורה. לגבי הרכב טענה כי הוא מעדיף להחנות סמוך לביתה, מחשש לגניבה, למרות שהוא מתגורר בעיר אחרת.

בית המשפט קבע כי המיטלטלין בדירה הם גם בבעלותו של החייב

לאחר שמיעת טענות הצדדים, הגיע בית המשפט לכלל מסקנה, כי המבקשת לא הרימה את הנטל להוכיח טענותיה, והשתכנע כי החייב אמנם מתגורר עמה באותו בית, לכן לא נסתרה החזקה, כי הרכוש המצוי בבית בו הוא מתגורר, מצוי גם בבעלותו. עוד השתכנע כי המבקשת ניסתה להסתיר את מקום מגוריו של החייב, מאחר שהיא מסרה כתובת בעיר אחרת, שעה שהיא ידעה היכן הוא נמצא. לכן התביעה בנוגע למיטלטלין המצויים בביתה נדחתה.

עם זאת על פי הסכם העבודה שהוצג, התרשם בית המשפט כי מדובר בשכר עבודה המשולם למבקשת, אשר מהווה נגזרת של השכר המשולם על ידי המשתתפים בחוג. מאחר שעל פניו השכר הוא גם בגין חלקו של החייב, הנוטל חלק בהדרכה, אך המבקשת היא זו שנושאת בתשלום המסים, ניתן בזאת פסק דין הצהרתי כמבוקש בנוגע ל-70% מהשכר עבור הדרכתה בחוג ריקודים.

בסופו של דבר התביעה ברובה נדחתה, למעט 70% מהשכר המשולם, לפיכך המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסכום של 1,000 שקלים.

ה"פ 56369-01-15