שטחי יהודה ושומרון, האם חוץ לארץ?

דרגו את המאמר

 

שאלה שהועלתה בתיק שנידון בביהמ"ש נוגעת לשאלת ההתייחסות המשפטית הנכונה בקשר לשטחי יהודה ושומרון.

 

להלן עיקרי התייחסותו של כב' השופט מנחם קליין מבית המשפט השלום בתל אביב:

 

החוזה בין הצדדים מציין שהנתבעים יוכלו להתנער משיקים בו המושך "עזב את הארץ". לטענתם, משהתגלו שיקים של מושך המתגורר בשטחים הנ"ל (נת/3(1) שעב חאלד) ולאור העובדה שהגבייה באזורים אלו (מתושביה הערביים) בעצם בלתי אפשרית דה-פקטו (וזאת על אף הסכמי אוסלו המתייחסים ל"עזרה הדדית" משפטית בעניין גביית חובות בין הישות הפלסטינאית לבין מדינת ישראל, דבר שנותר כאות מתה בספר האמנות של מדינת ישראל) שטחים אלו נחשבים לחוץ לארץ מבחינה חוזית. יש בטענה זו משום הגיון כלכלי, שכן אין הבדל,מבחינות רבות, אם מושך השיק גר בג'נין, בשכם או ברבת עמון. יכולת הגבייה מחייב משלושת הערים הנ"ל די דומות (אפסיות).

 

מנגד, טוענת התובעת כי שטחים אלו אינן נחשבים כ"חוץ לארץ". מינוח זה מתייחס למדינות שמחוץ לתחומה של ישראל ולא לישות אוטונומיה שבתוכה. לדידי, אין מקום, במסגרת הסכסוך שבפני להיכנס לניתוח הסוגיה הגאופוליטית הזו. כל שנדרש הוא פרשנות החוזה, כמפורט לעיל, כנגד המנסח. סבוני כי מי שמעוניין לציין את השטחים המוחזקים על ידי צה"ל ככאלו שאינם כלולים במסגרת ההסכמים החוזיים, חייב לציין זאת מפורשות ובחירת המינוח "חוץ לארץ" מתייחס אך ורק למדינת אחרות. מדינות אליהם הכניסה דורשת מעבר גבולות, ויזה, דרכון וכדו', אין זה המצב של שטחי יהודה ושומרון.

 

יתירה מזו, גם מעשית, אינני סבור שדינו של חייב תושב שכם כדינו של חייב תושב רבת-עמון. תושבי הרשות הפלסטינאית עדיין מנהלים יחסי מסחר עם תושבים המדינה והיכולת לעקל נכסים ולהטיל יד על כספים שלהם, גדולה מזו של תושבי ירדן.