טענות כנגד תיק הוצאה לפועל למרות שיהוי של ממש בהגשת התנגדות

דרגו את המאמר

חייב שלא הגיש התנגדות נגד תביעה שיטרית, מושתק מלהגיש תביעה בגין עסקת היסוד

בשנת 2004 מסרה אישה, אשר ניהלה באותה תקופה אטליז בתחנה המרכזית בתל אביב, שיק על סך 23,000 שקלים לספק שממנו נהגה לרכוש סחורה. לאחר שהשיק חולל, פנה הספק להוצאה לפועל על מנת לממשו. התובעת טענה כי השיק האמור היווה שיק ביטחון, וחרף אי קבלת הסחורה, פרעה את השיק במסירת כסף מזומן בשני תשלומים, אשר כנגדם התחייב הנתבע כי יחזיר לה את השיק.

האישה הוסיפה כי למרות הבטחותיו, הנתבע לא השיב לה את השיק, ופתח תיק הוצאה לפועל בגינו. לטענת האישה, הנתבע ניצל את תמימותה, ואת העובדה כי הינה עולה חדשה. לגישתה, כעת הוא מבקש להתעשר שלא כדין על חשבונה, בגבייה בכפל.

הנתבע טען כי השיק איננו שיק ביטחון, אלא תשלום עבור סחורה שהתובעת קיבלה לידיה. לדבריו, האישה מתחמקת מתשלום בעבור התמורה אשר סופקה לה. הנתבע טען כי למרות שקיבלה התובעת אזהרה כדין, לא הגישה התנגדות לביצוע שטר במועד, ומשכך החל בהליכים כנגדה.

משמעות שיהוי ההתנגדות

המחלוקת בין הצדדים עוסקת בשאלה האם השהיית ההתנגדות מצד התובעת לביצוע שטר, מהווה מחסום בפניה מלטעון טענות שיכלה לטעון אילו הייתה מגישה את התנגדותה במועד. סעיף 81א(א) לחוק ההוצאה לפועל קובע כי שטר הינו כפסק דין, וניתן להחל בהליכי מימושו ללא צורך בדיון משפטי.

לכך יש חריג, והוא במתן רשות להתנגד לביצועו של השטר, המוגש על ידי הנתבע בעילה השיטרית. אם תתקבל בקשה זו ניתן יהיה לעכב את מימושו של השטר ולאפשר דיון משפטי בבית המשפט. מאידך, דחיית בקשה מעין זו גורמת להמשכת הליכי מימוש השטר כאילו היה הוא פסק דין חלוט.

בהיעדר ראיות, המאזן נוטה לטובת מחזיק השטר

כל שטר נמשך או נעשה במסגרת עסקה בין המושך לנפרע. במקרים אלו מקנה משיכתו של השטר, לנושה האוחז בשטר, עילת תביעה נוספת על העילה החוזית, זו העילה השיטרית. שתי העילות משקפות למעשה חוב כספי אחד. בעילה חוזית, נטל ההוכחה הוא על התובע.

בעילה שטרית, על הנתבע להראות שאין לפרוע את השטר, שכן מחזיק השטר נהנה מחזקת תום הלב ומחזקת התמורה, הפועלות לטובתו. על כן, משלא הוכיחו הצדדים אם השיק האמור היווה שיק ביטחון או תשלום בעבור סחורה, מאזן ההסתברויות נוטה לטובתו של מחזיק השטר, הנתבע. משהוכרעה העילה השיטרית, שוב לא יוכלו הצדדים לעורר את סוגיית החבות בעסקת היסוד.

העילה השיטרית אל מול העילה החוזית

כלל אשר אומץ לפסיקה הישראלית מן הדין האמריקאי, קובע חזקה כי בהעדר קביעה אחרת על ידי הצדדים, השטר הוא "פירעון מותנה" של עסקת היסוד. כל עוד מחזיק האוחז בשטר הנמשך, עומדת לזכותו העילה השיטרית למימוש זכויותיו, ואילו העילה החוזית רדומה, ונחשבת כאילו נפרעה. כאשר מסרב המושך לממש את השטר, קמה העילה החוזית בצידה של העילה השיטרית, והאוחז יכול להשתמש בשתיהן על מנת לתבוע את זכויותיו כלפי מושך השטר.

אולם, משנקבעה דרך מימושו ופירעונו של השטר, בין אם על ידי פריעתו בידי הנמשך, ובין אם בקביעת דרכי הוצאתו לפועל החשובים כפסק דין, הרי שזו מסמלת אף את פירעונה המוחלט של העילה החוזית ושוב אין הצדדים יכולים לעוררה מחדש.

פירעונה או פקיעתה של עסקת היסוד מכל סיבה שהיא, אינו מביא אוטומטית לפקיעתו של השטר. מפקודת השטרות ומהפסיקה הנלווית עולה כי הדרכים לפקיעתו של שטר הן רשימה סגורה, אשר פירעון עסקת היסוד אינו נמנה עליהם. פקיעת עסקת היסוד אינה מפקיעה כשלעצמה את השטר אלא משמשת טענת הגנה כלפי החיוב השיטרי, במקרים המתאימים לכך.

משלא השכילה התובעת להגיש את התנגדותה, בטענה שפרעה את השטר לפני הגשתו ללשכת ההוצאה לפועל בזמן הראוי, והואיל ובקשתה להארכת מועד נדחתה והאחרונה לא הגישה ערעור על החלטה זו, נבצר ממנה להגיש עתה תביעה כנגד הזוכה. שטר מהווה מעשה בית דין בין הזוכה לחייב. מרגע שהחייב הוזמן להגיש התנגדותו ולא עשה כן במועד שנקצב לכך, או שהתנגדותו נדחתה, שוב אין הוא יכול להתנגד למימוש השטר.