החייבת התנגדה לביצוע שטר בטענה כי לא מדובר בחובות שלה

דרגו את המאמר

במהלך חודש פברואר 2015, הגישה עיריית חיפה תביעה לביצוע שטר חוב על סך 8,000 שקלים, אשר נמשך מחשבונה של חברה לשיווק תכשיטים לצורך הסדר חוב ארנונה. מנגד הגישה הנתבעת התנגדות לביצוע שטר בטענה כי החוב הנטען כלל לא שלה, אלא של חברה אחרת ששכרה את הנכס, לפני שהעבירה לשם את פעילותה. בית משפט השלום בחיפה נדרש להכריע בסוגיה.

העירייה טענה כי החברה לא שילמה ארנונה וצברה חובות בסך של 75,690 שקלים. על כן פתחה תיק ההוצאה לפועל, ולחייבת נמסרה אזהרה. מאחר שהחוב לא הוסדר ננקטו נגדה הליכי גבייה, כאשר בין היתר, בסוף שנת 2013, הגיע גובה מס לעקל את המיטלטלין של החברה.

המזכירה שנכחה בנכס בעת העיקול, מסרה לידי הגובה שטרות, זאת לאחר ששוחחה עם מנהל החברה וחתמה עליהם בהרשאתו. ואף בהמשך פנה המנהל לעירייה וביקש להחזיר את השטרות ולפרוש את החוב לתשלומים.

החברה טענה כי המזכירה מסרה את השטרות תחת לחץ ואיומים

מנגד הגישה החייבת התנגדות לביצוע שטר, בטענה כי השיקים נמסרו לתובעת תחת לחץ ואיומים של המעקלים מטעם העירייה, אשר באו לעקל ציוד של הנתבעת, אך ככל הנראה מדובר בחוב קודם של חברה אחרת שישבה בנכס לפני שהיא העבירה את עסקיה למקום.

עוד נטען במסגרת ההתנגדות כי חלק מהשטרות ניתנו עבור אופציה עתידית כי הנתבעת תישאר בנכס ותיכנס בנעלי החברה, על כן מסרה בין היתר שיקים דחויים עבור ארנונה לשנת 2014. אולם מאחר שבעל הנכס לא אישר את המשך הסכם השכירות, היא נאלצה לעזוב את הנכס בסוף שנת 2013 וביטלה את השטרות הדחויים.

העירייה התנגדה לקבלת ההתנגדות, בטענה שהוגשה באיחור ללא בקשה להארכת מועד וללא הסבר לאיחור בהגשתה שכן האזהרה הומצאה לידי החייבת מבעוד מועד, ואף טענה כי החייבת ניצלה את העובדה שאישור המסירה של האזהרה טרם נסרק לתיק ההוצאה לפועל במועד הגשת ההתנגדות.

העירייה ציינה כי אין כל גרסה בכל הנוגע לתאריך שבו קיבלה החייבת את החזקה בנכס, ומוכיחה את אופן קבלת החזקה ומתי הפכה להיות בעלת המיטלטלין המצויים בו. בנוסף צירפה לכתב התביעה שלל מסמכים אשר לפיהם הנתבעת והחברה הן חברות קשורות ומהוות אישיות משפטית אחת.

יש לדחות את ההתנגדות על הסף בשל הגשתה באיחור

לאחר שמיעת טענות הצדדים, קבע בית המשפט כי ההתנגדות הוגשה באיחור של מספר ימים מעבר לאורכה המוסכמת שניתנה לנתבעת, והיא לא מסרה כל הסבר לאיחור בהגשת ההתנגדות. לפיכך די בכך כדי לקבוע שאין הצדקה להגשת ההתנגדות באיחור.

עוד קבע כי הטענות בדבר כפייה ועושק שהעלתה הנתבעת הן טענות בעלות היבט פלילי המחייבות פירוט נרחב יותר מאשר טענות הגנה רגילות. ובנוסף סבר שאין בהתנגדות כל פירוט והתייחסות לדוח העיקול, אשר אמור להיות בחזקתה של הנתבעת בהתאם להוראות פקודת המיסים גבייה.

בסופו של דבר דחה בית המשפט את ההתנגדות וחייב את הנתבעת לשלם לזוכה הוצאות משפט בסך של 1,000 שקלים, ובהתאם הורה על שפעול הליכי ההוצאה לפועל בתיק הוצאה לפועל.

ת"ט 42024-03-15