גביית חוב מערבים בעקבות חייב שברח מן הארץ

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

תביעה לביטול ערבות לחובות חייב שברח מן הארץ

כיצד ניתן לגבות מזונות מחייב אשר ברח מן הארץ? האם ניתן לגבות את דמי המזונות מחבריו אשר ערבו לחזרתו?

החייב ואשתו לשעבר התחתנו כדת משה וישראל, ולאחר מספר שנים עלו היחסים על שרטון והשניים התגרשו. בעת הגירושין היו לבני הזוג שלושה ילדים וכנגד האב נפסק בבית הדין הרבני פסק דין לתשלום מזונות. כמו כן, הומצא כנגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ, משום שעלה חשש שיברח האחרון מהמדינה. בשלב מסוים ביקש האב מבית הדין הרבני שיבטל את צו עיכוב היציאה מן הארץ, ובית הדין הסכים לכך רק בכפוף לערבות.

      קראו עוד:

• עיכוב מימוש משכנתא במסגרת הליכי הוצאה לפועל בגין תרגיל עוקץ
• רשם ההוצאה לפועל ביטל חוב שהכפיל עצמו במשך שנים פי 23
• עיקול פיצויי פיטורין או קופת גמל

האב הביא לבית הדין את חבריו הטובים, הם הנתבעים בתביעה שלפנינו, על מנת שיחתמו בעבורו על השטר. למחרת בבוקר טס האב לחו"ל, ואף חזר לישראל לפי המתוכנן. עם זאת, צו עיכוב היציאה לא בוטל ומספר חודשים לאחר מכן, טס האב מבלי לשוב.

האם הערבות הייתה זמנית?

חבריו הטובים של החייב טענו בבית המשפט כי הערבות שהעניקו לאחרון הייתה זמנית, בעבור חמישה ימים בלבד. מדובר בבני זוג אשר הכירו את החייב הכרות ארוכה, והאישה העידה בבית המשפט כי לו הייתה יודעת שמדובר בערבות שאיננה מוגבלת בזמן – לא הייתה היא חותמת על המסמך לעולם.

 
עורך דינם של הנתבעים טען בתחילה שיש לו ספקות לא מעטות לגבי חתימתם של לקוחותיו על שטר הערבות. עם זאת, בני הזוג עצמם הודו ששאלו את בית הדין הרבני שאלות רבות וזכו לתשובות במעמד החתימה. שטר הערבות שהוצג בבית המשפט היה כאלף עדים לערבותם של בני הזוג כלפי חובותיו של האב.

      קראו גם:

• תביעה של חברת סלקום כנגד אחד מלקוחותיה
• עליה חדה במספר השקים ללא כיסוי
• חובות על סך 15 אלף שקלים הביאו לעיקול מכונית בשווי 140 אלף

גרסתם של הערבים, כי הם הבינו שהחתימה מוגבלת ל- 5 ימים, לאותה נסיעה ספציפית, לא נתמכה בלשונו של שטר הערבות וגם לא באופיו של ההליך ובמהותו של הדיון כפי שנערך. במהלך הדיון בבית הדין הרבני, סירב עורך דינה של האישה לחתום על כתב ערבות בבית הדין והביא מסמך מטעמו על מנת שהצדדים יחתמו עליו.

בית המשפט קבע - הערבים ידעו על מה הם חותמים

בית המשפט קבע כי על פי התיאור העובדתי שהובא לפניו, בני הזוג ידעו גם ידעו על מה הם חותמים, כאשר בית הדין הרבני מסביר להם ומשיב על כל שאלותיהם. כמו כן, בני הזוג אישרו בעדותם שהם הבינו היטב את משמעות החתימה, דהיינו, שאם הבעל לא יחזור לארץ הם ישלמו את כל חובותיו. במילים אחרות - מרצונם החופשי שמו את כספם על קרן הצבי (גם אם ל-5 ימים, כגרסתם).

אי לכך, נדחתה תביעתם ושטר הערבות נותר תקף, למרות שעוקלו לערבים דירתם, חשבונות הבנק שלהם, מיטלטלין שברשותם ועוד.