החלטה בעניין חלוקת הכספים בביצועה של פקודת מאסר

דרגו את המאמר

כיצד יש לחלק כספים בין נושים, כאשר אחד מהם הוציא צו מאסר לחייב

במקרה של ריבוי הליכים ופסקי דין, יש לפעול לפי הוראות סעיף 76(א) לחוק ההוצאה לפועל (1967), הקובע כי צריך לחלק באופן יחסי את הכספים שהתקבלו במהלך ביצוע ההליכים, אחרי ששולמו ההוצאות והאגרות. ראש ההוצאה לפועל איננו רשאי לסטות מכלל זה ולחלק כספים העומדים לחלוקה לזוכים, שלא בחלוקה יחסית.

במסקנה זאת תומכים גם סעיפים 76(ב)(ג) לחוק. בסעיפים אלה מוענקת עדיפות לחוב פסוק הנובע ממזונות המגיעים מן החייב לבני משפחתו, וכן נקבעת שם הוראה לפיה אין בהוראות סעיף 76 כדי לגרוע מזכות קדימה או מעדיפותו של זוכה או נושה על פי כל דין אחר. בכך בא המחוקק לקבוע שאין להעדיף זוכה או נושה אחד על פני רעהו, זולת אותם בני משפחה מסוימים או בעלי זכות קדימה שפורשו בדין אחר.

אין מקום לשיקולי צדק בחלוקת תקבולים בין הזוכים

חיזוק נוסף למסקנה זו מצוי בתקנה 33(ב), המורה לחייב שלא לשלם כספים לזוכים שתיקיהם אוחדו, ולא לגרום בדרך אחרת למימוש חוב שצו איחוד התיקים חל עליו, אלא באמצעות הלשכה שבה מתבצע תיק האיחוד או על פי הוראות ראש ההוצאה לפועל.

שיקוליו של ראש ההוצאה לפועל בחלוקת כספים - מותר להם שיהיו מנהליים-ביצועיים בלבד, כדי לייעל את הגבייה או כדי לחסוך בהוצאות, אולם אין מקום לשיקולים של עשיית צדק בין הזוכים. התכלית של איחוד תיקי ההוצאה של חייב נועדה למנוע הליכי הוצאה לפועל כפולים שיש בהם כדי להכביד על החייב, בלא שיהיה בהם כדי להגדיל את התקבולים בהליכים אלה במקום שהחייב מוגבל באמצעים.

גם עיקול איננו מעניק למעקל כל זכות קדימה או עדיפות כלשהי על פי דין, וסעד העיקול איננו אלא סעד דיוני שבא לייחד נכס מסוים לצורך הליכי ההוצאה לפועל, ולמנוע מבעל הנכס מלהוציא את המעוקל מרשותו, או מלשעבדו לאחר. האם הלכה זו של חלוקה שוויוניות, בכפוף לדיני קדימה, חלה גם על התקבולים שיתקבלו כתוצאה מהבאתו של החייב בצו מאסר בפני ראש ההוצאה לפועל?

על פי סעיף 76 לחוק, במידה והגישו זוכים אחדים בקשות להוצאה לפועל של פסק דין אחד או של פסקי דין אחדים נגד חייב אחד, ישמשו הכספים שנתקבלו עקב ההליכים לפי חוק זה בראשונה לתשלום ההוצאות והאגרות שהוצאו בהליך שבעקבותיו נתקבלו הכספים, והנשאר - לתשלום החובות הפסוקים בשיעור יחסי לסכומיהם ובהתאם לסעיף 75.

במידה ונבע חוב פסוק ממזונות המגיעים מן החייב לבן-זוגו, לילדו הקטין או הנכה, או להורה, ישמשו הכספים שנתקבלו עקב ההליכים לפי חוק זה בראשונה לתשלום ההוצאות והאגרות שהוצאו בהליך שבעקבותיו נתקבלו הכספים, בשנייה לתשלום חוב המזונות, והנשאר - לתשלום שאר החובות.

אם כן, מנגנון החלוקה שבסעיף 76 מחיל עצמו על כל הכספים שנתקבלו עקב ההליכים, ונשאלת השאלה האם כספים שנתקבלו בעקבות הבאתו של החייב בצו מאסר בתיק פרטני באים בגדר הביטוי "כספים שנתקבלו עקב ההליכים לפי חוק זה".

כידוע, חוק ההוצאה לפועל ותקנותיו מתווים דרכים שונות לגביית חוב. חלקן של דרכים אלה בהליכים כנגד רכושו של החייב, וחלקן בהליכים כנגד גופו של החייב. אולם כל ההליכים גם יחד, הם "הליכים לפי חוק זה" כמשמעות מונח זה בסעיף 76 לחוק.

כתוצאה מכך, גם כספים אשר התקבלו כתוצאה מהפעלתה של פקודת מאסר הם כספים שהתקבלו "עקב ההליכים לפי חוק זה" שכן פקודת מאסר היא הליך בחוק ההוצאה לפועל. כל פרשנות אחרת איננה עולה בקנה אחד עם כוונת המחוקק בסעיף 76, שלא לאפשר העדפת נושים מטעמי פעלתנותם, ולהחיל בין הזוכים השונים שאינם בדין קדימה, את עקרון השוויון בין חובות במעמד זהה.

העובדה כי הזוכה בתיק הפרטני בו התבקשה פקודת המאסר הוא זה אשר "טרח" ושילם את האגרה להוצאת הפקודה, אינה מעניקה לו עדיפות על פני הזוכים האחרים, למעט לעניין האגרה.