החלטה בעניין צו מאסר שנחתם קודם תיקון 29

דרגו את המאמר

החלה רטרואקטיבית של תיקון 29 לחוק ההוצאה לפועל

האם יש לממש צו מאסר שהוצא לחייב לפני תיקון 29, בהנחה שאם הדין היה נפסק לאחר התיקון, לא היה ניתן צו מאסר? תיקון 29 מהווה שינוי מהותי בכל הקשור להוצאת צווי מאסר בהליכי הוצאה לפועל. בתיקון זה, המחוקק ביקש לצמצם את שיקול דעתו של רשם ההוצאה לפועל בהוצאת צו מאסר לחייב. מאז תיקון מס' 19 ועד התיקון הנוכחי, חייב שלא היה מבקש חקירת יכולת במועד שנקבע באזהרה, ולא משלם את החוב בתשלומים שנקבעו באזהרה, היה נחשב באופן אוטומטי לחייב בעל יכולת, אשר משתמט מתשלום חובותיו.

מרגע סיווגו של חייב כמשתמט, ניתן היה לנקוט נגדו בהליכי מאסר, בגין כל סכום חוב. במסגרת התיקון, הוגבל השימוש בצווי מאסר, כך שיהיה ניתן להוציא צו מאסר רק כנגד חייב שחובו עולה על 2,000 שקלים. לא רק זאת, אלא שעל רשם ההוצאה לפועל להיות משוכנע, לאחר שהחייב הובא לפניו ולאחר שהרשם בירר את יכולתו של החייב, כי האחרון הינו בעל יכולת לשלם את החוב, ובכל זאת הוא אינו משלמו ללא הסבר סביר, ובכפוף בכפוף לכך שטרם חלפו 6 חודשים מן הבירור בדבר יכולתו של החייב. כמו כן, רשם ההוצאה לפועל לא יורה על מאסרו של חייב, אם ישנם הליכים אחרים שפגיעתם בחייב פחותה, ויש בהם כדי להביא לתשלום החוב.

בהוראת סעיף 57(3) לתיקון 29 המחוקק קבע כי בעוד שנתיים לא יחול סעיף 70 לחוק כלל, והדבר מצביע על רצון המחוקק לצמצם את הליך המאסר. מעידן שבו נעשה שימוש תדיר בהליך מאסר חייבים, תיקון 29 מוביל את המשפט הישראלי לתקופה של שנתיים שבו הליך המאסר מוגבל בתנאים רבים, ולאחר מכן ההליך יבוטל.

נקודת המוצא לפרשנות החוק היום היא אפוא צמצום הליך המאסר, והפניית הזוכים לנקיטת הליכים שפגיעתם בחייב פחותה. המחוקק הביע דעתו כי הצעד הדראסטי של הוצאת צו מאסר בגין חוב, בהיותו הליך פוגעני ולעיתים חסר מידתיות, יינקט רק לאחר שננקטו כל האמצעים הפחות פוגעניים האפשריים.

כבוד הנשיא (בדימוס) ברק קבע כי לחוק ההוצאה לפועל שתי מטרות. האחת, לסייע לזוכה לגבות את חובו במהירות וביעילות, ובכך לשמור על שלטון החוק על ידי אכיפה של פסקי דין, והתכלית השנייה הינה להגן על החייבים, אשר לאור מצבם הכלכלי אינם יכולים לעמוד בתשלום החוב הפסוק.

על רשם ההוצאה לפועל לאזן בין שתי תכליות אלה, השרויות במתח מתמיד, שכן מדובר בשתי זכויות יסוד מוגנות- זכות הקניין של הזוכים מחד וחירות החייב וכבודו מאידך. בתיקון 29 שונתה נקודת האיזון על ידי המחוקק, לטובת ההגנה על החייבים.

החלה רטרואקטיבית של תיקון מיטיב

נקודת המוצא היא כי תיקון לחוק פועל מכאן ולהבא. עם זאת, הנחה זו לא חלה כאשר מדובר על חוק מיטיב, ובעיקר על חוק מיטיב פלילי, שכן אז לא חלים הטעמים המונעים תחולה רטרוספקטיבית בדרך כלל, כגון שמירה על שלטון החוק, הכוונת התנהגות, וודאות, ויציבות.

על כן, הוראה פלילית שבאה להקל עם האדם, בין על ידי ביטול עבירה קיימת ובין על ידי הקלה בעונש שהיה קבוע לעבירה זו, משפיעה אף למפרע. מן הראוי שהנאשם לא ייענש על מעשה שהוא מותר בשעת הענישה, ולא ייגזר עליו עונש שהוא חמור מזה שקיים בשעת גזירת הדין.

אמנם, הליך מאסר חייבים אינו הליך פלילי אלא אזרחי, אולם תוצאת הצו שמכוחו ייאסר אדם היא שוות ערך לסנקציה הפלילית. על כן אין כל מניעה מלהקל עם החייבים לנוכח שינוי האיזון ואמירתו המפורשת של המחוקק. צו המאסר הנידון הוצא מאחר שהחייב לא התייצב לחקירה, לא הגיש שאלון ומסמכים, ולא שילם את התשלומים לפי צו החיוב בתשלומים. לו הייתה מובאת הבקשה להוצאת צו מאסר לאחר תיקון 29, הייתה הבקשה נדחית. די בראיית התיקון כתיקון מיטיב כדי להוביל לביטול הצו. אשר על כן צו המאסר מבוטל.