התנאים למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ

דרגו את המאמר

דחיית בקשה למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד תושב חוץ

בנק המזרחי הגיש בקשה למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד אחד מלקוחותיו. הבנק העמיד למשיב אשראי בחשבונו, בעיקר לשם מימון פעילות פיננסית בפיקדונות, במטבעות, ובניירות ערך, כנגד שעבוד הנכסים הפיננסיים. להבטחת קיום ביטחונות הולמים לאשראי, הוסכם בין הבנק והמשיב על יחס כיסוי, שלא יפחת מ-115% בין שווי ניירות הערך לבין יתרת האשראי.

הוסכם כי כאשר פער הביטחונות יירד מהיחס האמור, המשיב ימציא נוספים להנחת דעתו של הבנק. אחרת, הוסכם, הבנק יהיה רשאי להעמיד את מלוא החוב לפירעון מידי. לאחרונה פחת היחס האמור, והמשיב לא המציא בטחונות נוספים, ולפיכך הועמד חובו לפירעון מידי.

המשיב הינו תושב חוץ, בעל אזרחות קנדית מאז 1970, ואיש עסקים, אשר מנהל לאורך שנים רבות עסקים בעלי היקף של עשרות מיליוני שקלים בישראל. הבנק טען כי המשיב זכה להגדרה אזרח חוץ לצורכי מיסוי, אך למעשה הוא שוהה זמן רב בישראל, ובבעלותו בית מגורים בארץ. הבנק טען בבקשתו, כי המשיב עומד לצאת את הארץ לאלתר, לתקופה ממושכת או לבלי שוב, בשל חובות שצבר, ומאחר והביטחונות הקיימים מכסים פחות ממחצית החוב. המשיב טען, לעומת זאת, כי הוא הגיע לישראל ביוזמתו על מנת להבהיר את המחלוקת עם הבנק, ועל כן אין סיבה לחשוב כי הוא מתכנן לברוח מן הארץ.

התנאים למתן צו עיכוב יציאה מהארץ

תקנות 362 ו-384(א) לתקנות סדר הדין האזרחי (1984) מסדירות את התנאים למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ. לפי תקנה 362, על המבקש סעד זמני להציג ראיות לקיומה של עילת התביעה, וכן לשכנע את בית המשפט כי הנזק שייגרם לו אם לא יינתן הסעד הזמני, גדול מהנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד, כלומר – כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו.

בהוראה מיוחדת הנוגעת לעיכוב יציאה מן הארץ, המצויה בתקנה 384(א), נקבע כי בית המשפט רשאי לתת צו עיכוב יציאה מן הארץ אם שוכנע כי קיים חשש סביר שהמשיב עומד לצאת מן הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת, וכי הדבר יכביד באופן ממשי על קיום ההליך או על ביצוע פסק הדין. ממשיך הסעיף ומפרט כי אם המשיב הינו תושב חוץ, לא יינתן נגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ אלא בנסיבות חריגות.

נטל השכנוע מוטל על מבקש הצו, ובהתחשב בזכות החוקתית של המשיב לחופש תנועה, יש לייחס חשיבות רבה לאיכותן ולכמותן של הראיות אשר עליהן מבסס מבקש הצו את טיעונו. בית המשפט השתכנע כי אכן קיימות ראיות מהימנות לקיומה של עילת תביעה. אמנם, התעוררה מחלוקת מרכזית סביב שאלת ההצדקה בעצם העמדת החוב לפירעון מידי, אולם אין במחלוקת זו בכדי למנוע מתן צו זמני.
 

אלמנט ההכבדה ומאזן הנוחות

הבנק הסתפק בבקשתו באמירה כללית כי המשיב עומד לצאת את הארץ לתקופה ממושכת או לצמיתות. מדובר בטענה ריקה מתוכן, שאינה נסמכת על דבר, ובוודאי שלא מגלה חשש סביר כלשהו. הבנק עצמו טען כי למשיב זיקה עסקית הדוקה לישראל, והדבר רק מחזק את ההנחה שהמשיב לא יזנח כאן את נכסיו.

בכל מקרה, יהא היקף עסקיו של המשיב בארץ אשר יהא, המשיב הוכיח כי יש לו זיקה הדוקה ביותר לקנדה. גם לשיטת הבנק מדובר ב"תושב חוץ", וטענת האחרון כי הגדרה זו היא רק לצורכי מס, איננה מספקת. זיקתו ההדוקה של המשיב לחו"ל מציבה משוכה גבוהה בטרם מתן הצו, שכן מטרתו אינה הפיכתו של משיב לאסיר בישראל.

מן הראיות התברר כי כנגד המשיב לא הוגשו תובענות על ידי גורמים אחרים, ואין הוא מצוי בחובות. עצם קיומה של מחלוקת בינו ובין הבנק, אינה מלמדות בהכרח על "חשש סביר" ליציאה לצמיתות או לתקופה ממושכת. בנוסף, בית המשפט קבע כי לא הוצגה תשתית ראייתית מספקת להוכחת דרישת ההכבדה. הבנק עצמו מודה בסדר גודל של בטחונות בשיעור המתקרב ל- 50%, המהווה בטוחה של ממש. על כן נפסק כי מדובר בבקשה לא מבוססת, לא בהיבט העובדתי ולא בהיבט המשפטי, והבקשה נדחתה.