תניית ויתור על סעד בעת פינוי מבית המגורים

דרגו את המאמר

ביטול תניית ויתור בחוזה הלוואה מול בנק

עולה חדשה רכשה דירה בעזרת הלוואה מן הבנק, ונרשמה משכנתא על הדירה. כעבור מספר שנים נקלעה החייבת לקשיים כלכלים, והפסיקה לשלם את החזריה החודשיים. הבנק קיבל צו לפינויה מן הדירה, לצורך מימוש המשכון. החייבת פנתה לראש ההוצל"פ בבקשה לביטול הצו, ולקביעה כי הינה דיירת מוגנת מכוח סעיף 33 לחוק הגנת הדייר, או לחילופין לקבוע בעבורה סידור חלוף מכוח סעיף 38 לחוק ההוצל"פ.

הבנק טען כי בשטר המשכון עליו חתמה החייבת, צוין במפורש כי החייבת מוותרת על ההגנות הקנויות לה על פי דיני ההוצאה לפועל ודיני הגנת הדייר. חזקה על אדם החותם על מסמך, כי הוא קראו והבין את תוכנו. כך בכלל, וכך בוודאי כאשר מדובר בחתימה על מסמך כה מהותי, כגון שטר משכנתא.

הבנק טען כי היות ו במעמד החתימה על חוזה ההלוואה התובעת לא ידעה לקרוא עברית, ניתן לה מסמך בשפת האם שלה, המפרט את עיקרי החוזה. אולם, לטענת החייבת, במסמך זה לא הייתה כל התייחסות לזכויותיה לדיירות מוגנת או לסידור חלוף, ועל כן ממילא לא יכלה לוותר על זכויות שלא הייתה מודעת אליהן.

החייבת טענה כי מאחר ולא הבינה עברית באותה עת, הייתה מוטלת על הבנק חובה מוגברת לדאוג לכך שהיא מבינה את זכויותיה לפי סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, ולפי סעיף 33 לחוק הגנת הדייר, ואת משמעות הוויתור על זכויות אלה. החייבת הוסיפה כי הזוכה אף פעל בניגוד להוראות המפקח על הבנקים בדבר שירותים בנקאיים לעולים חדשים, המחייבות הקדשת תשומת לב לעולים חדשים, ומסירת חוברת הסברה בשפתו של העולה על אופי הפעולה ותנאי העסקה שהוא מבקש לבצע.

לטענת החייבת, אם הייתה יודעת מה כתוב בחוזה לא הייתה חותמת עליו, ואף לא הייתה קונה כלל דירה אילו הייתה יודעת שלשם כך היא מוותרת על הגנות שיש לה על פי החוק. החייבת טענה כי עקב מצוקתה הרפואית והכלכלית, אין לה מקום מגורים סביר או חלופי, וכי אם יבוצע הפינוי, יוותרו המבקשת ומשפחתה ללא קורת גג וייאלצו להתגורר ברחוב.

מהי מהות ויתורה של החייבת?

לעניין "איכותו" של הוויתור קבעה הפסיקה שלושה תנאים מצטברים: על החייב להיות מודע לזכותו להגנה על המגורים, על הוויתור להיעשות בצורה מושכלת ומפורשת, ובמעמד החתימה חובתו של הבנק להסביר באופן ברור, בשפה בהירה ופשוטה, הן את קיומה של הזכות, והן את הוויתור עליה.

בענייננו, הבנק בחר שלא להביא כל עד מטעמו בנוגע למעמד החתימה על שטר המשכון, ולפיכך עדותה של החייבת עמדה לבדה בעניין זה. מעדותה של האחרונה עלה כי פקידת הבנק לא תרגמה לה את כל תנאי חוזה ההלוואה, אלא רק את החלקים הנוגעים לגובה הריבית, למשך המשכנתא, ולגובה התשלומים החודשיים.

עוד עלה כי הפקידה הפנתה אותה למסמך בשפת האם של החייבת, ואמרה לה במפורש כי זהו קיצור של החוזה בעברית. אולם, דווקא במסמך זה לא נרשם דבר וחצי דבר על קיומן של הגנות אלו, וכל שכן על הוויתור עליהן.

האם הוויתור תקף?

בית המשפט קבע כי בהתנהגותו של הבנק הייתה משום הפרה בוטה וחמורה של חובת הגילוי שחלה עליו כלפי החייבת. "אם הבנק טרח לתרגם את המסמך, הרי שהאחרון מביע בכך את הסכמתו כי העולה החדש לא יכול להבין את המסמך בעברית, ולמרות זאת לא תורגם החלק העוסק בזכויותיו של הקונה, ובוויתור על זכויות אלו", נכתב בפסק הדין, "זאת ועוד, אפילו בסעיף בחוזה הרשום בעברית לא מובהרת הזכות עליה מוותר מי שחותם על החוזה, ועל כן וויתור זה איננו עומד בדרישות המשפטיות לוויתור איכותי". .

הודאתו המפורשת של הזוכה כי לא ניתן למעשה לקבל משכנתא ללא וויתור על ההגנות האמורות, מעידה כי ממילא ויתורה של החייבת איננו ויתור, כי אם כורח וכפייה הנובעים מתניה מקפחת בחוזה אחיד. על פי הודאת הזוכה עצמו, לחייבת, ולכל אדם המבקש לקנות דירה, כך אין כל חלופה של ממש אלא לוותר על הההגנות הסוציאליות אם ברצונו לזכות במשכנתא.
לאור כל האמור לעיל נקבע כי עומדת לחייבת הגנת בית המגורים על פי סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, וצו הפינוי בוטל.