סמכות עניינית לדון בתביעה לביטול, מחיקת עיקול רשום במקרקעין

דרגו את המאמר

האם לבית משפט שלום יש סמכות עניינית לדון בעיקול שנעשה על מקרקעין?

בעל מקרקעין מכר את זכויותיו לחברה קבלנית, וזו התקשרה עם קונים, אשר רכשו ממנה את הזכות בדירות שעתידות להיבנות על המקרקעין האמורים. לאחר שנרשמה הערת אזהרה לטובת החברה הקבלנית, הוטל צו עיקול על המקרקעין לטובת נושיו של בעל המקרקעין. החברה הקבלנית ורוכשי הדירות הגישו לבית משפט השלום בקשה לביטול צו העיקול. האם לבית משפט השלום יש סמכות עניינית לדון בצווי עיקול על מקרקעין?

נרשמו הערות אזהרה, אולם הזכויות לא הועברו במלואן

בעל זכות החכירה לדורות של מקרקעין רשומים מכר את זכויותיו במקרקעין לחברת קבלן. לטובת האחרונה נרשמה הערת אזהרה בטאבו, אולם הזכויות במקרקעין טרם הועברו על שמה. בשלב זה התקשרה החברה הקבלנית עם קבוצת קונים, לצורך רכישת דירה בבניין שהראשונה מתעתדת לבנות על המקרקעין. מאחר ורוכשים אלו העבירו חלק מן התמורה החוזית לחברה הקבלנית, גם על שמם נרשמה הערת אזהרה.

במקביל להתקשרות החברה הקבלנית עם הרוכשים, נפתח לבעל המקרקעין המקורי תיק בהוצאה לפועל, שכן הלה היה חייב כספים לנושים שונים. לצורך הסדרת חובותיו של בעל המקרקעין, ראש ההוצאה לפועל הורה לרשום עיקול על המקרקעין לטובת אותם נושים.

 

על החלטה זו עותרים לבית משפט השלום הן החברה הקבלנית, והן רוכשי הדירות מן החברה הקבלנית, אשר כאמור נרשמה על שמם הערת אזהרה. העותרים דורשים מתן צו הצהרתי לבטלות העיקולים.

נושי בעל המקרקעין טוענים כי הסמכות העניינית לדון בתובענה זו איננה נתונה לערכאות נמוכות, אלא לבית המשפט המחוזי בלבד, ולפיכך מבקשים לסלק את התובענה על הסף. העותרים טוענים כי בית משפט השלום הוא המוסמך לדון בתובענה.

היקף סמכותו של בית משפט השלום

סעיף 51(א) לחוק בתי המשפט (1984), מונה את העניינים שבית משפט השלום מוסמך לדון בהם, ובכללם תביעות בדבר חזקה או שימוש במקרקעין, או בדבר חלוקתם או חלוקת השימוש בהם. סמכות זו הינה לרבות תביעות שעניינן חזקה או שימוש במיטלטלין, יהיה שוויו של נשוא התביעה אשר יהיה, אך לבית משפט השלום אין סמכות לדון בתביעות בדבר חכירה לדורות של מקרקעין, או בתביעות אחרות הנוגעות למקרקעין.

בית המשפט קבע כי תביעה להצהרה על ביטול עיקול שנעשה במקרקעין, כלומר מחיקתו של עיקול ממרשם המקרקעין, היא תביעה הנוגעת למקרקעין, גם אם העיקול אינו מוגדר כזכות במקרקעין, או כזכות קניינית. כיוון שאין עניינה של תביעה זו בחזקה או שימוש במקרקעין, או חלוקתם, הרי שהיא נכנסת לגדרן של "תביעות אחרות הנוגעות למקרקעין", וככזו אין לבית משפט השלום סמכות לדון בה. כלומר – התביעה מצויה בתחום סמכותו השיורית של בית המשפט המחוזי בנושאי מקרקעין.

ניתן למצוא חיזוק נוסף לעמדה הקובעת כי אין זה בתחום סמכותו של בית משפט השלום לדון בתביעה לביטול עיקול במקרקעין רשומים, מעניין הסמכות לדון בתביעה למחיקת הערת אזהרה רשומה. הסמכות לדון במחיקת הערת אזהרה שנרשמה בטאבו נתונה לבית המשפט המחוזי בלבד. למרות שהערת האזהרה נהנית מגוון קניני מסוים, הרי שגם הערת אזהרה, בדומה לצו עיקול, איננה נכללת בין הזכויות במקרקעין המנויות בחוק המקרקעין (1969).

הוראת החוק המגדירה את חלוקת הסמכויות בין ערכאות השלום והמחוזי בקשר לתביעות מקרקעין אינה ברורה, ועשרות שנים לאחר שחוקקה היא ממשיכה לעורר פסיקות הנדרשות לפרשה.

 

הניזוק הישיר מאי בהירות זו הוא הצד הנדרש לטלטל את תביעתו לערכאה אחרת, על הסחבת הכרוכה בכך, אך גם בתי המשפט הנדרשים שוב ושוב לכלות את זמנם בסוגיית הסמכות העניינית, במקום לדון בבקשה לגופו של עניין. בית המשפט קורא למחוקק לתת את דעתו על כך, ולהסדיר את חלוקת הסמכויות בין הערכאות השיפוטיות השונות, אולם מאחר ובעת מתן פסק דין זה העניין עדיין לא הוסדר, בית המשפט קבע כי התוצאה המשפטית הנכונה הינה להעביר את התיק לטיפולו של בית המשפט המחוזי.