ביטול עיקולים שהוטלו על שחקן כדורגל

דרגו את המאמר

ביטול צו עיקול בתובענה אשר נדחתה בישראל, אך עודנה עומדת בבית דין זר

סוכן שחקני כדורגל ביקש להטיל עיקול על נכסיו של שחקן, אשר שיחק בקבוצת בית"ר ירושלים. הסוכן טען כי בהתאם להסכם שנכרת בינו לבין השחקן, על האחרון לשלם לו סכומים כאלה ואחרים מתוך הסכומים שיתקבלו מקבוצת בית"ר ירושלים.

סוכן השחקנים כפר בסמכותו של מוסד הבוררות בישראל לשפוט בסכסוך, ולשם הבטחת הליך בוררות שנקט האחרון במסגרת פיפ"א, התבקשה הטלת העיקולים.

מהי סמכותו של בורר מטעם ההתאחדות לכדורגל בסכסוך?

לבקשת הסוכן ניתן צו עיקול זמני. השחקן עתר לביטול צו העיקול. נקבע כי השחקן יפקיד ערבות בנקאית כתנאי לביטול העיקול, תוך שמירת זכותם של הצדדים להתדיין בנושא העיקול, כאשר תגובש הסכמה על מוסד השיפוט המתאים לדון בסכסוך זה.

כעבור שנה עתר הסוכן להרחבת צו העיקול, ולמתן הוראות לשחקן לתקן את הערבות הבנקאית שהומצאה על ידו. בית המשפט מצא לנכון, לאור הבהרה שנעשתה לגבי גובה הסכום המבוקש, להרחיב את העיקול כמבוקש. במקביל התנהל בין הצדדים הליך בוררות במסגרת ההתאחדות לכדורגל.

הבורר מטעם ההתאחדות לכדורגל פירט את כל המעשים שבהם נקט הסוכן על מנת להכשיל את הליך הבוררות, אך בסופו של דבר, קוים דיון לגופה של התובענה, תוך שהסוכן בחר לא להתייצב לדיונים, אף שהיה מודע לקיומם ואף שהתחייב להתייצב אליהם.

לאחר שהבורר קבע כי השחקן איננו חייב מאומה לסוכן, הסוכן הגיש תובענה בטענה כי למוסד הבוררות של ההתאחדות לכדורגל אין סמכות לשפוט בסכסוך זה. בהליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב, ניתן פסק דין במסגרתו נדחו כל טענותיו של הסוכן בכל הנוגע לסמכות הבורר, ונקבע כי מנגנון הבוררות של ההתאחדות לכדורגל הוא המנגנון שחל על מערכת היחסים בין הצדדים.

מעמדו של פסק זר, הסותר פסק שניתן בבית משפט ישראלי

משניתן פסק הדין הוגשה בקשה לביטול העיקולים, אך המשיב הוסיף להתעקש על הותרת העיקול על כנו, מאחר ולשיטתו אין הקבלה בהכרח בין הליך הבוררות בישראל, כפי שאושר בפסק הדין, לבין הליך הבוררות בפיפ"א, שיכול להיות מוכרע לטובתו. האחרון סבר כי אם וכאשר יינתן פסק בוררות בפיפ"א לטובתו, הרי שיש לאפשר מנגנון אכיפה של אותו פסק בוררות, גם אם זה נוגד את פסק דינו של בית המשפט בישראל, ולשם כך יש להותיר את העיקול על כנו.

בית המשפט קבע כי הסוכן מנוע מלהעלות טענות מסוג זה, לאחר שניהל הליך בבית המשפט המחוזי לגופם של דברים, במסגרתו טענותיו בעניין הסמכות נדונו ונדחו, והוא מושתק מלטעון כנגד קביעתו של בית משפט מוסמך במדינת ישראל.

מעבר לכך, נקבע גם אם יינתן פסק בוררות במסגרת פיפ"א, הסותר את פסק הבוררות שניתן על ידי הבורר הישראלי, ואושר בהמשך הדרך על ידי בית המשפט המחוזי, הרי שלא ניתן יהיה לאכוף את פסק הבוררות של פיפא גם אם זה יאושר על ידי טריבונל משפטי של ממש במדינה זרה.

סעיף 6.4 לחוק אכיפת פסקי חוץ (1958) קובע כי לא ייאכף פסק חוץ הנוגד פסק דין אחר שניתן באותו עניין, בין אותם בעלי דין, ושעודנו בר תוקף. במקרה הנוכחי, קיים פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, במסגרתו אושר פסק בורר שקבע מפורשות ובאופן פוזיטיבי, שלא מוטלת על השחקן כל חבות לסוכן.

לפיכך, גם אם יש טעם בטענה לפיה ניתן להותיר צו עיקול על כנו להבטחת בוררות זרה, לאחר שניתן פסק דין בישראל הסותר את הפגיעה המתבקשת באותו הליך, ברור כי יש לבטל את העיקול. הרי שגם אם יינתן הפסק הזר לטובת המשיב, וגם אם יקבע שהוא אכיף בבית משפט זר, לא יהיה ניתן לאכיפה בישראל, ובכך מתבטלת כל הצדקה לנקיטת הליכי אכיפה מראש, שלא יהיה בהם כל טעם בהמשך הדרך. משכך, להליך העיקול אין יותר הצדקה, ודינו להיות מבוטל.