עיקול דירה של בתו וחתנו של חייב או שמא ביטול עיקול?
| דרגו את המאמר |
|
בקשה לעיקול דירה בה גרים בתו וחתנו של חייב
זוכה אשר פתחה בתיק הוצאה לפועל כנגד חייב המרצה עונש פלילי בבית הסוהר, טענה כי במסגרת מעשיו הפליליים הוא חייב לה כספים רבים. בעקבות היכנסו של האחרון לכלא, הגישה הזוכה תביעה לעקל את דירתם של ביתו וחתנו של החייב. לטענת המבקשת, הדירה אמנם רשומה על שמם של הילדים, אך מדובר בנכס אשר נקנה על ידי החייב ושייך לו.
תחילה, ביססה המבקשת את טענתה בעיקר על דברים שנאמרו על ידי הבת במסגרת עדותה בתביעה בבימ"ש השלום. בעדותה בתביעה הנ"ל, נשאלה הבת על ידי בית המשפט האם כל הנכסים שלה הם שלה אביה, והיא השיבה בחיוב.
קראו עוד בתחום:
- צו הקפאת הליכים לרשת המסעדות ספגטים
- בקשה לביטול אישור מכר בהליך מימוש משכנתא
- העברת דירה במתנה לבן לאחר פתיחי הליכי הוצאה לפועל?
- פינוי אישה מדירה בגין חובות הבעל
טענת המבקשת התבססה גם על ייפוי הכוח כללי שנתנה הבת לאביה, לבצע עסקאות בכול נכסיה, לרבות הדירה. המבקשת הוסיפה כי המימון לרכישת הדירה דנן הגיע כולו מאביה של הנתבעת.
נטל ההוכחה על המבקשת
העובדה כי הדירה לא הייתה רשומה על שמו של החייב, העבירה את הנטל למבקשת. עליה היה להוכיח מדוע – חרף הרישום בטאבו - היא סבורה כי החייב הוא בעל הדירה. ההלכה הפסוקה אפשרה הוכחה של נושים ביחס לנכסים שאינם רשומים על שמם של חייבים, בעיקר במקרים בהם הועברו נכסים מידי החייב לאדם אחר, כדי להתחמק מנושים.
בית המשפט בחן במקרים כאלה האם קיימים בהעברה "אותות מירמה", שמהם ניתן להסיק כי ההעברה הייתה העברת שלא בתום לב.
הלכה פסוקה היא כי אותות מרמה מאופיינים במספר גורמים אפשריים:
- קשרים בין המעביר לנעבר, שמירת ההנאה למעביר ושמירת החזקה בידיו.
- חקירות פליליות נגד המעביר.
- הגשת כתב אישום נגדו הרשעתו בעבירות של מירמה.
- חשדות להעלמת מס; חשאיות בפעילות הכלכלית.
- חריגה מדרכם המקובלת של עסקים.
- העברת כל נכסי החייב.
לא מדובר במרמה - אב רשאי לקנות דירה לבתו
במקרה דנן, השופטים קבעו כי לא מדובר בהעברה שנטען לגביה כי היא העברת מירמה. הדירה לא נרשמה מעולם על שמו של החייב אלא מלכתחילה מדובר בנכס רשום על הבת וחתנו. כמו כן, השופטים סברו כי אין זה משנה שהדירה שולמה כולה על ידי החייב, שכן ברור שאב ירצה לסייע לבתו וחתנו לרכוש את ביתם ולחיות בכבוד בנכס משלהם.
כמו כן, הבת ובעלה הוסיפו כי הדירה נרכשה בשנת 1999, לפני שהחייב הסתבך בפלילים. המבקשת טענה לעומתם כי בתקופה זו כבר פעל החייב באפיק הפלילי וידע כי עלול הוא להיתפס. עם זאת, לא הוצגה ולא ראשית ראיה לתמוך בדברים אלו.
האם ייפוי הכוח נחשב כהוכחה לבעלות אמיתית על הנכס?
הטענה העיקרית מכוחה ניתן היה לכאורה לקבוע כי האב הוא בעל הזכויות בדירה, היא הטענה לפיה הבת נתנה לאביה ייפוי כוח לבצע עסקאות בכול נכסיה. יחד עם זאת, השופטת סברה כי אף בהנחה שהבת יפתה את כוחו של אביה לבצע עסקאות בדירה, אין בכך כדי להביא למסקנה כי האחרון הוא בעל הדירה.
"אלמלא ייפוי הכוח, אין סיבה שלא להניח כי האב לא התכוון כי הדירה תהיה בבעלות בתו", נכתב בפסק הדין, "אין גם סיבה להניח כי כוונתו זו נועדה לאפשר לו להבריח רכוש מנושים, וניתן לקבוע כי הוא אכן התכוון לאפשר לבתו לגור בתנאי מגורים נוחים".
