תוקפו של עיקול שהוטל על כספים לאחר שניתן פסק דין

דרגו את המאמר

דחיית בקשתם של נושים, אשר הגישו תביעתם לאחר חלוקת התקבולים

על פי הכללים הנהוגים בהוצאה לפועל, בעת פירוק חברה שנקלעה לחובות, אין עדיפות לנושה זה או אחר (מלבד נושים מובטחים), וכל נושה מקבל מנכסי החברה על פי חלקו היחסי בחובותיה. האם כספים אשר ניתן לגביהם פסק דין בנוגע לאופן חלוקתם לנושים השונים, ובינתיים הם מוחזקים בנאמנות בידי בית המשפט, יכולים להיות כפופים לחלוקה נוספת, כאשר מתעורר נושה חדש הדורש את חלקו בתקבולים?

חברת קבלנות נקלעה לקשיים כלכליים, ומונה נאמן לכספיה. חברת הקבלנות הייתה חייבת כספים לחברה העוסקת בתעשייה, וסכום זה נתבע על ידי חברה שלישית, אשר לטענתה נעשתה לטובתה המחאת חיוב, על ידי חברת התעשייה. אולם, ארבע חברות נוספות תבעו גם הן את זכותן על הכסף, בעקבות עיקולים שעשו עליו במסגרת תיקי ההוצאה לפועל שפתחו כנגד הזוכה בהמחאת החיוב. סכום הכסף הופקד על ידי הנאמן של החברה הקבלנית בקופת בית המשפט, עד להכרעה במחלוקת.

בית משפט השלום בתל אביב פסק כי הכסף יחולק בין ארבעת הנושים של החברה הזוכה במחאת החיוב, על פי חלקם היחסי. לאחר כחודש הגישה המבקשת, נושה של חברת התעשייה אף היא, תביעה כספית כנגד האחרונה, בבית משפט השלום בבאר שבע. התביעה עסקה בבקשתה של נושה זו לעקל את סכום הכסף שהופקד, ובית המשפט נתן לה צו זמני כמבוקש.

המבקשת שלחה למזכירות בית המשפט בתל אביב הודעה למחזיק על הטלת עיקול, אך זו השיבה לה כי לאור פסק הדין שניתן בתובענה הקודמת, לא נותר כסף אותו ניתן לעקל. המבקשת התנגדה לעמדתה של המזכירות, ובתשובה נוספת הסכימה המזכירות להמתין להכרעתו של בית המשפט בתל אביב בשאלה החדשה שהתעוררה.
 

מיהו הבעלים של הכסף שהוחזק בנאמנות, לאחר מתן פסק הדין?

בעקבות זאת, הגישה המבקשת תובענה שבה מתבקש בית המשפט לקבוע, כי שחרור וחלוקת כספי הפיקדון כפופים לעיקולים שהטילה המבקשת לאחר פסק הדין הקודם שניתן. המשיבים התנגדו לתביעת המבקשת, ועמדו על חלוקת כספי הפיקדון ביניהם לפי חלקם היחסי בחובה של הזוכה בהמחאת החיוב, על פי פסק הדין הקודם שהתקבל. המבקשת טענה כי הפיקדון הוא כספה של חברת התעשייה, ובהכרעה הקודמת בית המשפט לא קבע כי הכסף שייך לארבעת הנושים, אלא רק שהעיקולים שאלה הטילו, קודמים להמחאת הזכות שנטענה על ידי המבקשת.

על כן, לאחר שהמבקשת הטילה אף היא עיקול על אותם כספים, הרי שאין עוד כל עדיפות לעיקולים שהטילו המשיבים, על העיקול שהטילה המבקשת. המשיבים טענו כי משניתן פסק דינו הקודם של בית המשפט, הרי שהכספים שייכים להם על פי החלוקה שנקבעה, ואין עוד כל תוקף לעיקול שהטילה המבקשת, שכן הכספים כבר אינם בבעלותה של חברת התעשייה.

בית המשפט קבע כי הדין הוא עם המשיבים. בניגוד לטענת המבקשת, פסק דינו הראשוני של בית המשפט איננו הצהרה בלבד על עדיפות העיקולים של המשיבים על המחאת הזכות של המבקשת, אלא יש בו הוראה מפורשת להעברת כספי הפיקדון למשיבים. לאחר שניתן פסק הדין, העברת הכסף מגזברות בית המשפט לידי הזוכים על פי פסק הדין הינה פעולה ניהולית בלבד, ואל לו לבית המשפט לעשות שימוש בסמכותו השיפוטית לשם עיכוב סכומי הכסף לטובת אדם אחר.

שאלת הבעלות על כספי הפיקדון מוכרעת על-פי מבחן פשוט: לאחר מתן פסק הדין, הכספים לא היו אמורים להגיע בכל שלב שהוא לחברת התעשייה, ולאחרונה לא יכלה להיות כל תביעה או דרישה לקבלתם. לעומת זאת, ארבעת הנושים היו זכאים לקבלת הכספים הללו ללא כל הליך נוסף, ומכאן שהכסף עבר לבעלותם הבלעדית.

הפקעת תוקפו של העיקול הזמני

המסקנה הנובעת מכל האמור לעיל היא, כי שעה שהוטל העיקול הזמני על הכספים של חברת התעשייה לטובתה של המבקשת, כספי הפיקדון כלל לא היו של חברת התעשייה, אלא של ארבעת הנושים, ומכאן שלא היה כל תוקף לעיקול הזמני שהוטל על כספי הפיקדון.