סוגיות בנוגע לדיני עיקול ודיני קדימה בהוצאה לפועל - מזונות מול שכר עבודה

דרגו את המאמר

דיני עיקול ודיני קדימה בהוצאה לפועל

אדם היה חייב כספי מזונות לגרושתו וכספים לעובדיו לשעבר. באותה תקופה הועסק החייב אצל צד ג', והוטל עיקול על שכרו ע"י בית הדין לעבודה. הודעה אודות העיקול הועברה לצד ג', אולם זה לא העביר את שכרו של החייב לזוכים. מהו אפוא הדין בתחרות בין נושה מזונות, לנושה שכר עבודה?

סעיף 8 לחוק הגנת השכר קובע הגנה מפני עיקול, על סכום מתוך המשכורת השווה לגמלת הבטחת הכנסה. הגנה זו נסוגה רק לשם עיקול שנועד להבטחת תשלום מזונות. לפיכך בכל מקרה לא יכלו הזוכים לעקל את שכרו המוגן של החייב. סעיף 76(ב) לחוק ההוצל"פ קובע דין קדימה לחוב מזונות, אולם סעיף 76(ג) קובע כי אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מזכות קדימה של נושה על פי כל דין אחר.

יוצא אפוא שסעיף 76(ב) מייבא לדיני ההוצל"פ את כל דיני הקדימה הקיימים במשפט הישראלי, וכל בעל זכות קדימה שפורש בדין אחר, לרבות בחוק הגנת השכר, עדיף על פני נושה אחר של החייב. לכאורה, היה נכון לעקל את שכרו המוגן של החייב במסגרת תיק המזונות, אך "להעבירו" על פי סעיף 76(ג) לחוק ההוצל"פ וסעיף 78(1) לפקודת פשיטת הרגל דווקא לחוב בתיק שכר העבודה, לאור דיני הקדימה שבפקודת פשיטת הרגל.

בית המשפט קבע כי מדובר בתוצאה אשר איננה מתקבלת על הדעת. בפסק הדין נכתב כי תוצאה זו סותרת את תכלית ההגנה על שכרו של החייב, ומאפשרת, בדרך עקיפה, לנושה שלא על פי פסק דין למזונות, לקבל את שכרו של החייב. אם כך, מדובר ב"הוראה שבחיקוק הנוגדת הוראת סעיף זה", כאמור בסעיף 8(ז) לחוק הגנת השכר, ולכן "לא ינהגו לפיה". אין לעקל את שכרו המוגן של החייב אלא לטובת תשלום מזונות, גם אם דיני החלוקה על פי סעיף 76 לחוק ההוצל"פ קובעים, לכאורה, אחרת.

לגבי הסכום שהוא מעל השכר המוגן, הרי שדין ה"קדימה" שבסעיף 8(ז) לחוק הגנת השכר כבר אינו חל, ועל כן יש לחלק את הכספים שמעבר לשכר המוגן בהתאם לדיני הקדימה הרגילים, המצויים בסעיף 78 לפקודת פשיטת הרגל, ומיובאים לדיני ההוצל"פ באמצעות סעיף 76(ג) לחוק.

כאמור, על פי סעיף 78 לפקודת פשיטת הרגל יש לחוב בגין שכר עבודה עדיפות על פני חוב מזונות, אך זאת רק עד לסכום הקבוע בסעיף 78 לפקודת פשיטת הרגל, 7,907 שקלים. לאחר סכום זה אין הנושה בגין שכר עבודה זוכה לדין קדימה כלשהו, כך שחוב המזונות זוכה לעדיפות על פניו.

האם שכרו של החייב מוגן לאחר הפחתת המזונות?

לכאורה, היה על צד ג' להעביר את הסכום שהוא מעל לשכר המוגן של החייב, לידיו של הנושה בתיק זה, עד לסך מצטבר של 7,907 שקלים. צד ג' ניסה לטעון כי החייב זכאי לשכר מוגן מעבר לשכר המועבר למזונות. כלומר, כי את שכרו המוגן של החייב יש לחשב לאחר הפחתת סכום המזונות המשולם על ידי המעביד לנושה במזונות. טענה זו דינה להידחות.

שכר חודשי מוגדר בסעיף 8 לחוק הגנת השכר כתשלום החודשי הנותר אחרי ניכוי כספים אשר המעביד חייב לנכות משכר עבודה על פי חיקוק. כאן המעביד לא ניכה תשלום שהוא חייב לנכותו על פי חיקוק, אלא ניכה, על פי שיקול דעתו בלבד, כספים לטובת המזונות.

מהו הדין כאשר מחזיק איננו פונה בבקשה למתן הוראות ומחלק את הכספים לנושים על פי הבנתו? השאלה הייתה תלויה בפרשנות המונח "הצדק סביר", שבסעיף 48 לחוק ההוצל"פ. מסעיף זה עולה כי רק תשלום חוב "שלא כדין" עלול להוביל לחיובו של צד ג' בחוב הפסוק, ולכן אם שולם החוב "כדין", ממילא אין מקום לחייב את צד ג' בתשלומו. עוד עולה כי צד ג' יכול להתגונן מפני הבקשה לחייבו בחוב הפסוק בטענה של "הצדק סביר".

במקרה זה נקבע כי ייתכן ויווצר לצד ג' "הצדק סביר" הדרוש על פי סעיף 48 לחוק, או שיתברר כי התשלום שביצע של חוב המזונות היה "כדין". שאלה זו אינה לא הועמדה להכרעה כבר בשלב זה, ולפיכך לא היה מקום לקבלת החלטה בבקשה זו (בטרם יוכרע גורל בקשתו של צד ג' למתן הוראות בתיק).