ביטול עסקה בכרטיס אשראי אשר נעשתה במסמך חסר

דרגו את המאמר

דחיית תביעתה של חברת כרטיסי אשראי לגביית חוב

חברה המנפקת כרטיסי אשראי תבעה לקוחה בגין חוב של 38,408 שקלים, אשר האחרונה חייבת לה לכאורה בשל עסקת השכרת רכב שבוצעה באמצעות כרטיס אשראי. הנתבעת כפרה בחוב בטענה כי הודיעה לתובע על ביטול העסקה בשל כישלון תמורה.

הנתבעת טענה כי בעלה, מנהל חברת הסעות, ביקש לשכור רכבים לצורכי עבודתו. עקב בעיית תזרים מזומנים בחברת ההסעות מסרה הנתבעת את מספר כרטיס האשראי האישי שלה לצורך השכרת הרכבים, עד שתוכל החברה לשלם בעצמה עבור השכירות. לדבריה, לאחר התאוששותה הכלכלית של חברת ההסעות, פנתה זו לחברת ההשכרה, אולם חרף פניות רבות לא העבירה האחרונה את החיובים מכרטיסה של הנתבעת לחשבונה של חברת ההסעות, ואף לא הפיקה לה חשבוניות.

נוסף לכך, הנתבעת טענה לכישלון תמורה, וזאת מאחר והרכבים שסופקו לא היו תקינים. לטנעתה, היא הודיעה לתובעת על כישלון התמורה ועל ביטול העסקה, אולם לאחר מספר חודשים גילתה כי למרות ביטול העסקה, הגישה חברת ההשכרה, באמצעות כרטיס האשראי, חיוב בסך 12,000 שקלים.

הנתבעת טענה כי היא הודיעה לתובעת על כך, וביקשה לבטל חיוב זה ולערוך בירור בנושא, ואף שלחה לצורך כך הצהרה ותביעה להחזרת כספים. לטענת הנתבעת, התעקשות התובעת שלא לבטל את החיובים, ודרישתה שהנתבעת תפרע אותם, הייתה מנוגדת להוראות לחוק כרטיסי חיוב (1986), ועל כן יש לדחות את התביעה.

נטל ההוכחה

הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט, נושא בנטל השכנוע להוכחתה. מקובל כי תובע המבקש סעד, נושא בנטל השכנוע שנתקיימו כל העובדות המהוות את עילת התובענה. לפיכך, במקרה זה, הנטל להטות את מאזן ההסתברות, כנדרש במשפט האזרחי, היה מוטל על התובעת.

אולם, האחרונה גילתה אוזלת יד, כאשר לא סיפקה לבית המשפט מסמכים המאשרים את עסקאות האשראי הנידונות, ואף לא הביאה עד מטעם חברת השכרת הרכב, אשר יכלו לתמוך בטענתה. התנהגות כזו, בהעדר הסבר אמין וסביר, פעלה לחובתו של הנוקט בה, והתחייבה ממנה המסקנה, שאילו הובא עד, היה בכך כדי לתמוך בגרסת הנתבעת.

עסקאות כרטיסי אשראי

ניתן לסווג את העסקה הנידונה כאן כעסקה ב"מסמך חסר". המסגרת הנורמטיבית לעניין זה מצויה בסעיף 9 לחוק כרטיסי חיוב. סעיף זה קובע כי במידה והלקוח חויב לשלם את תמורתה של עסקה במסמך חסר, והודיע למנפיק תוך שלושים ימים מיום שנמסרה הודעת המנפיק על החיוב, שהוא לא ביצע את העסקה, או שפרטי המסמך הושלמו שלא בסכום שבו התחייב הלקוח, ישיב לו המנפיק את סכום החיוב.

בידי החברה להשכרת רכבים היה שובר תשלום שנחתם על ידי בעלה של הנתבעת, ואשר לא מולא בו הסכום. שובר זה עמד לביטחון אצל חברת ההשכרה. כאשר גילתה הנתבעת כי נעשה בו שימוש, וכי חויבה בגינו בסך 12,000 שקלים, פנתה לתובעת ומסרה את התנגדותה לתשלום זה. הוראות החוק המנויות מלמדות כי היה על התובעת לעצור את התשלום עד תום הבירור. הנתבעת לא עשתה כך.

יתרה מזו, נקבע כי גם אם לא הייתה זו עסקה ב"מסמך חסר" אלא עסקת אשראי רגילה, בכל זאת דין התביעה להידחות. התובעת לא פעלה בהתאם לחוק כרטיסי חיוב, כאשר לא נימקה בפני הנתבעת את המשך החיובים, בניגוד לסעיף 10(א) לחוק כרטיסי חיוב.

על פי סעיף זה, במידה ולקוח מודיע למנפיק כרטיס האשראי כי הנכס שנרכש בעסקה לא סופק והעסקה בוטלה, חייב המנפיק להפסיק לחייב את הלקוח בגין אותה עסקה. משכך, היה על התובעת לעצור את החיובים בכפוף להודעת הנתבעת.
בית המשפט מצא כי הנתבעת חויבה שלא כדין על ידי חברה ההשכרה, בגין חיובים שלא היה להם מקום.

התובעת לא פעלה על פי הוראות חוק כרטיסי החיוב, בכך שלא ביטלה את החיובים, ולא פעלה לבירור המחלוקת שבין חברת ההשכרה והלקוחה. התובעת לא הצליחה להוכיח בבית המשפט את גרסתה, בין היתר בשל הימנעותה מהבאת עד רלבנטי, אשר פועלת כנגדה. אי לכך התביעה נדחתה.