ערעור על בקשה להפחתת ריביות והפרשי הצמדה שנוספו לחוב

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

שני חייבים פנו לבית משפט השלום בתל אביב - יפו, והגישו ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל בגין דחיית טענת פרעתי. החייבים טענו כי הרשמת שגתה בהחלטתה מאחר שלא הסכימה להפחית את הפרשי ההצמדה והריביות, למרות שהזוכים השתהו בנקיטת ההליכים לגביית החוב.

בחודש יוני 2012, הזוכים פתחו תיק הוצאה לפועל לביצוע פסק דין שניתן בשנת 2003, כאשר במועד פסק הדין קרן החוב עמדה על סך 80,360 שקלים, ובעת פתיחת התיק החוב עמד על סך של 246,200 שקלים.

החייבים טענו כי במהלך חודש נובמבר 2004, הצדדים הגיעו להסכם פשרה, לפיו ישלמו לזוכה סך של 8,000 דולר במזומן, ובתמורה לכך יסולק מלוא חובם בהתאם לפסק הדין שעמד על סך 15,000 דולר. באותה פגישה החייבים שילמו לזוכה את הסכום וקיבלו את אישורו בדבר הסדרת החוב.

עוד טענו כי במרוצת השנים לא נותרה בידיהם אסמכתא ביחס להסכם הפשרה, ואף עם הזמן שניים מתוך ארבעה חייבים הלכו לעולמם. לפיכך הגישו בקשה בטענת פרעתי, אולם טענתם נדחתה עקב גובה החוב בתיק הוצאה לפועל והשפעת השיהוי במועד פתיחת התיק.

החייבים ביקשו להפחית את הפרשי ההצמדה והריבית שנוספו לחוב

הרשמת קבעה כי בנסיבות המתוארות לא קיימת עילה ואף הסמכות להפחית את גובה הריבית שנצברה מאז שניתן פסק הדין, עם זאת קבעה שאין לחייב את מי מהצדדים בהוצאות ההליך, בשל השיהוי והשפעתו על הריבית.

במסגרת הערעור טענו החייבים כי הרשמת טעתה בהחלטתה בנוגע לריביות וההצמדות, מאחר שלמעלה משמונה שנים, הזוכים לא נקטו בפעולה כלשהי לגביית החוב. ואף ציינו כי פרק זמן זה אינו מתיישב עם התנהלות סבירה של זוכה בבואו לממש את פסק הדין ואף מהווה חוסר תום לב מצדם. החייבים הסכימו לשלם את גובה החוב וההוצאות הנלוות העומדות על סך 90,000 שקלים. אולם טענו שאין עליהם לפרוע את הפרשי ההצמדה והריבית לאור השיהוי ויש לראות בכך כטענת פרעתי.

בית המשפט ציין כי לרשם ההוצאה לפועל סמכות להקטין את תוספת הפרשי ההצמדה והריבית, אולם סמכותו מוגבלת להליך שנפתח לביצוע שטר חוב או לביצוע תביעה בסכום קצוב, ובמקרה זה מדובר בתיק שנפתח לביצוע פסק דין ולהפחתת סכומים שנצברו בחלוף השנים עד לפתיחת התיק.

חובת תום הלב מחייבת את הזוכה לפעול במרץ לגביית החוב

עוד ציין כי החוק הרלוונטי למקרה זה הוא חוק פסיקת ריבית והצמדה שקובע כי סכום שלא שולם במועד הפירעון יצבור הפרשי הצמדה וריבית, עם זאת מטעמים מיוחדים הרשם רשאי להפחית את גובה ריבית הפיגורים עד למועד הפירעון.

בסופו של דבר קבע בית המשפט שהחלטת הרשמת היתה שגויה וחסרה, מאחר שהיה עליה לבחון את המקרה גם בהקשר לחוק פסיקת ריבית והצמדה. עוד קבע כי הרשמת שגתה בקביעתה כי אין בשאלת תום הלב של הזוכים, כדי לגבור על הוראות החוק, מכיוון שיש בכך להשליך על תפיחת החוב עקב צבירת הפרשי הצמדה וריבית.

בנסיבות אלו סבר בית המשפט כי לרשם ההוצאה לפועל ישנה הסמכות להפחית ריבית ככל שהעניין מצריך זאת, זאת לאחר בחינת הליך תום הלב והשיהוי בפתיחת התיק. לפיכך קבע כי התיק יוחזר לרשמת כדי שתבחן אם יש מקום להפחית את ריבית הפיגורים, ומכיוון שעניין שאלת השיהוי ותום הלב לא נבחן ולא נדון על ידה יש מקום לעשות כן.

רע"צ 13541-03-15