עיריית נצרת הגישה תביעה על סכום קצוב נגד שוכר בגין חוב ארנונה

דרגו את המאמר

התקבלו 3 דירוגים בציון ממוצע: 2.0 מתוך 5

עיריית נצרת הגישה תביעה על סכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל על סך של 37,000 שקלים, בגין חוב ארנונה של שוכר לתקופה של ארבע שנים בין 2004 עד 2008. הנתבע הגיש התנגדות לביצוע תביעה, בטענה כי שכר את הדירה עד סוף שנת 2005, ובתום חוזה השכירות, שילם לעירייה את מלוא חוב הארנונה מים והביוב עבור השימוש בדירה. בית משפט השלום בנצרת נדרש להכריע בעניין זה.

במסגרת ההתנגדות לתביעה, טען הנתבע כי החוב משנת 2004 התיישן, לכן דינו של רכיב זה להידחות, וכי החוב בגין שנת 2005 סולק, וביתר השנים לא התגורר בדירה, לכך אינו חייב במסים השונים עבור תקופה זו ויש להפסיק את הליכי הוצאה לפועל שננקטו נגדו.

עוד טען החייב כי בסוף שנת 2005, הודיע לפקיד העירייה על הפסקת חזקתו בדירה, והפקיד התחייב להעביר את הרישום על שם בעל הנכס. מנגד טענה הזוכה כי על פי פרטי חשבונות בין השנים 2006 עד 2007, הופיע החייב בעירייה בתור מחזיק הנכס, לכן חלה עליו החובה לשלם את המסים עבור תקופה זו.

האחריות לשינוי החזקה בנכס מוטלת על השוכר

בית המשפט ציין כי החבות לשלם ארנונה לרשות המקומית בגין נכס, מוטלת על המחזיק בנכס בהיותו בעל הזיקה הקרובה ביותר אליו, בין אם כבעל הנכס, כשוכר או בכל אופן אחר. כאשר השוכר עוזב את הקרקע או הבניין שהוא חב עליהם בארנונה, הוא נדרש למסור הודעה על כך בכתב לעירייה ולאחר שהודעתו תתקבל, לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים.

יחד עם זאת יתכנו נסיבות שבהן למרות שהמידע בדבר שינוי זהותו של המחזיק בנכס בפועל הגיע אל העירייה, ייחשב המחזיק היוצא כמי שמילא את חובתו. במקרה זה סבר בית המשפט כי בחודש יולי 2006, נקטה הרשות המקומית בפעולות לאיתור כתובתו של החייב, על כן היא ידעה שהוא אינו מתגורר יותר בדירה, לפיכך ניתן לייחס לנתבע רק את חוב הארנונה עד למועד זה.

העירייה לא הוכיחה כי החייב המשיך להתגורר בנכס אחרי שנת 2005

לגבי חוב הארנונה שנצבר בשנת 2004, סבר כי חלפו למעלה משבע שנים ממועד היווצרותו של החוב לכן חוב הארנונה שנוצר במהלך שנת 2004 התיישן ולא ניתן היה לנקוט בהליכי גבייה. כמו כן, העירייה נמנעה מלהזמין את בעל הדירה כדי להפריך את טענותיו של הנתבע, על כן קיבל את גרסתו של החייב, וקבע כי לא התגורר בנכס בין השנים 2006 עד 2008, לכן העירייה אינה רשאית לגבות ממנו את חוב שנצבר בתקופה זו וקבע כי יש להפסיק כל הליכי הגבייה.

בנסיבות אלה קיבל בית המשפט את התביעה בחלקה, וחייב את הנתבע עבור יתרת חוב של שנת 2005 בסך של 5,200 שקלים, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין של התובעת בסך של 1,750 שקלים.

תא"מ 47501-05-12