ערעור בהוצאה לפועל על טענת פרעתי, באילו מקרים?

דרגו את המאמר

התקבלו 2 דירוגים בציון ממוצע: 3.0 מתוך 5

טענת פרעתי בהוצאה לפועל ניתן להגיש כאשר החייב הסדיר את מלוא החוב או חלק מהחוב שבגינו נפתח נגדו תיק בהוצאה לפועל. חובת ההוכחה לפירעון החוב, מוטלת על כתפי החייב אשר הגיש את הבקשה.

טענת פרעתי ניתן להעלות בכל שלב של הליכי הוצאה לפועל, פרט לתיק שנפתח למימוש פסק דין, שבמסגרתו ניתן להשתמש בטענה זו רק אם פירעון החוב נעשה לאחר מתן פסק הדין. במקרה שרשם ההוצאה לפועל דחה את הטענה, רשאי החייב להגיש ערעור לבית המשפט, באמצעות הוכחות להסדר החוב ונימוקים מוצדקים.

בתיקי הוצאה לפועל שנפתחו בעקבות פסק דין שניתן נגד החייב, אפשר להעלות טענת פרעתי במקרה של פירעון החוב, כאשר החייב שילם את הסכום שנפסק לחובתו בפסק הדין, בתנאי שהתשלום בוצע לאחר מתן פסק הדין. וכן בשל קיום פסק הדין, כאשר החייב ביצע את המעשים שחויב לבצע במסגרת פסק הדין.

טענת פרעתי ניתן להגיש גם במקרה של טענת קיזוז, זאת כאשר כל אחד מהצדדים, החייב והזוכה, מחזיק בידו פסק דין נגד השני. כמו כן, ניתן להגיש טענת פרעתי מחמת טענת התיישנות, כאשר הבקשה למימוש פסק הדין הוגשה לביצוע לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות, ואף אם לאחר מתן פסק הדין הצדדים הגיעו לפשרה לגבי פירעון החוב.

נוסף על כך, ניתן לטעון טענת פרעתי בגין תיק שנפתח מחמת המחאה שלא כובדה בבנק, כאשר החייב שילם את מלוא הסכום שרשום על גבי ההמחאה, וכן בתיק שנפתח בגין שטר חוב או שטר ערבות, כאשר החייב מילא אחר החובות שנגדם נכתב השטר.

הגשת ערעור על טענת פרעתי

על החלטה של הרשם במסגרת טענת פרעתי ניתן לערער ישירות לבית המשפט ללא צורך בקבלת רשות לערער. כאשר נפתח תיק עקב חוב הקשור לענייני משפחה, על החייב להגיש את הערעור לבית המשפט לענייני משפחה בתוך 15 ימים, ובחוב שאינו קשור לענייני משפחה, עליו להגיש את הערעור לבית משפט השלום בתוך 20 ימים.

בבית משפט השלום בראשון לציון הוגש ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל, בבקשה בטענת פרעתי שהגישה המשיבה בתיק הוצאה לפועל מספר 506942-06-16, בטענה כי פרעה את מלוא חוב פסק הדין במועד פירעון השיק.

על פי עובדות התביעה, באפריל 2016, ניתן פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב יפו אשר במסגרתו חויבה מעסיקה לשלם למערער, שהא עובד לשעבר, סך כולל של 51,460 שקלים, הוצאות משפט בסך של 1,000 שקלים, וכן שכר טרחת עורך דין בסך של 2,500 שקלים בתוך 30 יום מהמצאת פסק הדין.

מיד לאחר מועד פתיחת תיק ההוצאה לפועל ובסמוך אליו התקבלה במשרד עורך דינו של המערער המחאה על סך של 55,370 שקלים, מאחר שלמערער לא היה חשבון בנק, ולאחר הליכים שונים בין הצדדים הועבר סכום זה לידיו רק ביולי 2017. במועד זה הקטין המערער את קרן החוב בתיק, כך שיתרת החוב בתיק עמדה על סך של 5,316.97 שקלים, מתוכם 625 שקלים בגין קרן חוב פסק הדין, והיתרה בגין אגרה ושכר טרחה.

במקביל לכך הגיש המערער ערעור על פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה אשר התקבל, והמערער זכה בסך נוסף של 30,316 שקלים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית וכן הוצאות משפט בסך של 6,000 שקלים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין.

החייבת טענה כי פרעה את מלוא חוב פסק הדין במועד

ביוני 2017, הגישה המשיבה ללשכת ההוצאה לפועל בקשה בטענת פרעתי, וטענה כי פרעה את מלוא חוב פסק הדין במועד פירעון השיק. בתצהיר התומך בבקשה נטען שמלוא סכום פסק הדין שולם במועד ולכן לא היה מקום לפתוח את התיק.

בתגובתו לבקשה טען המערער כי באפריל 2016 צפה עורך דינה של המשיבה בפסק הדין באמצעות תכנת "נט המשפט". לפיכך, מרוץ הזמנים לביצוע התשלום מתחיל במועד זה וזאת מכוח העדפת כלל הידיעה על פני כלל ההמצאה. עוד הוסיף כי מעת שהמשיבה לא שילמה את סכום פסק הדין, הרי שנפתחה הדרך בפניו לפתוח תיק לגביית החוב. לכן הגשת פסק הדין לביצוע במועד פתיחת תיק ההוצאה לפועל הייתה כדין, ואף ממילא סכום פסק הדין שולם בחסר.

באוקטובר 2017 התקיים דיון בלשכת ההוצאה לפועל בבקשה, אשר במהלכו ויתר המערער על חקירת המצהירה מטעם המשיבה ובהמשך, ניתנה החלטת הרשם מושא הערעור. הרשם קבע כי המערער לא התייצב לדיון לצורך חקירה על תצהירו כאשר המשמעות היא שאין למעשה כל גרסה מטעמו. עוד קבע כי צפייה במערכת נט המשפט לא מהווה המצאה כדין של פסק הדין, וכי לכל היותר זכאי המערער להפרשי הצמדה בסך של 625 שקלים.

המערער טען כי אין בגרסת המשיבה כל טענה באשר למועד המצאת פסק הדין לידיה, וכי ממילא הייתה בתיק יתרת חוב, ולא היה מקום לחיוב המערער בהוצאות. מנגד טענה המשיבה כי החלטת הרשם באשר לכלל שלפיו צפייה בנט המשפט אינה מהווה המצאה כדין ראויה וכי התיק לא היה צריך להיפתח, לכן כי יש לדחות את הערעור.

לאחר שמיעת טענות הצדדים, סבר בית המשפט כי המשיבה לא עמדה בחובה המוטלת עליה להצביע על מועד המצאת פסק הדין לידיה או לידי בא כוחה. משלא עמדה בנטל זה, לא היה כל בסיס לקביעת הרשם כי פסק הדין לא הומצא לחייבת. כמו כן, גם לאחר ביצוע התשלום נותרה יתרת חוב בסך של 625 שקלים.

בית המשפט קבע כי לא הייתה כל הצדקה לגירעון בתשלום, וממילא פתיחת תיק ההוצאה לפועל, לפחות ביחס לחלק זה של פסק הדין, הייתה מוצדקת. לכן, לא מצא כל הצדקה עניינית לחיובו של המערער בהוצאות ההליך, כפי שנקבע בהחלטת הרשם. בסופו של דבר ביטל בית המשפט את חיוב המערער בהוצאות בהליך בפני הרשם וקבע כי תיק ההוצאה לפועל ייפתח מחדש ויועמד על קרן החוב המקורית.

עש"א 13518-11-17