הבנק העביר לחשבונו כספים בטעות והלקוח מימש אותם מיידית

דרגו את המאמר

האם העברת כספים בטעות לחשבונו המעוקל של לקוח מחייבת השבה?

חייב אשר חשבונו עוקל, ניצל את טעותו של הבנק, שהעביר כספים לחשבון החיסכון של האחרון, על אף העיקול. החייב מיהר למשוך את הכסף שהועבר לחשבונו, וסירב להשיבו בטענה כי המשיכה נעשתה בתום לב. הבנק תבע מהאחרון את הסכום שמשך, בתוספת ריבית והצמדה, ואילו הנתבע כפר בחובתו להשיב את הכסף לבנק.

מנהלת סניף הבנק בו מתנהל חשבונו של הנתבע, הצהירה כי על חשבונו של האחרון הוטל עיקול מטעם בית המשפט לענייני משפחה, לאחר שהלה לא עמד בתשלומי המזונות שנפסק כי עליו לשלם. כחצי שנה לאחר הטלת העיקול, חודשה ההפקדה מחשבון העו"ש של הנתבע לחשבון הפק"מ שלו, ביוזמת המחשב, אשר מחדש את הפק"מ באופן אוטומטי כל שלושה חודשים. הנתבע ניצל הזדמנות זו ומשך מחשבונו כ- 9,000 שקלים, ואף ניסה לעשות כך עוד מספר פעמים, אך ללא הצלחה.

אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע משך כספים מחשבונו, ומשכך הועמד החשבון ביתרת חובה. אולם, הנתבע טען כי הטעות היא של הבנק, ומשכך אין לחייב אותו בהחזרת הכסף, וכמו כן אין לחייבו בריביות הכרוכות בהשבתו. לטענתו, היה על הנתבע להחזיר את הכסף בצירוף הריבית ההסכמית, ולכסות את המינוס שנוצר, לרבות עמלות וריבית פיגורים.

הלכה פסוקה היא כי הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט, נושא בנטל השכנוע להוכחתה. כך תובע המבקש סעד, נושא בנטל השכנוע שנתקיימו כל העובדות המהוות את עילת התובענה. לעניין הכספים שטענה הנתבעת כי הנתבע משך, ולעניין הצדקת הריביות אותן מבקשת התובעת, בית המשפט קבע כי הרי אלו בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". דהיינו, הנטל להטות את מאזן ההסתברות לטובתה, היה מוטל על התובעת.

התובעת לא הביאה כל פקיד מטעמה על מנת שיעיד לעניין גובה הריביות אותן היא דורשת מן החייב. יתירה מזו, גם העדויות שהובאו על ידי הבנק לגבי האופן בו קרתה הטעות, לקו מספר פעמים בחוסר ידיעה או חוסר זיכרון. הימנעות מהבאת ראיה מקימה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה לפיה אילו הובאה אותה ראיה, הייתה פועלת לרעתו.

בדרך זו, ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה. יחד עם זאת, לא הייתה מחלוקת לעניין סכום הקרן אשר נתינתו לנתבע אושרה בטעות, שכן אף הנתבע הודה בתצהירו כי הייתה זו טעות מצד הבנק. הלכה פסוקה היא שכאשר בנק מעביר כספים ללקוח מפאת טעות, יחייב בית המשפט את הלקוח להשיב את הכספים, אלא אם הלקוח מוכיח כי הסתמך בתום לב על הטעות, ושינה את מצבו בעקבותיה, דבר אשר לא מתקיים במקרה זה. גם רשלנות מצד הבנק, אשר ייתכן כי התקיימה במקרה זה, לנוכח הימנעותו של הבנק מלתמוך את גרסתו בעדים, לא גרעה מחובת ההשבה, אם מדובר בטעות.

הכספים המצויים בחשבון הינם רכושו של הבנק

נקודת המוצא לחובת ההשבה החלה בעקבות טעות, היא כי לעתים גם בהיעדר רשלנות לא ניתן למנוע טעויות. הפסיקה קבעה כי על בנקים מוטלת חובת זהירות מוגברת, מתוקף מעמדם כגוף מעין ציבורי, אך גם אם נהג הבנק ברשלנות, רשלנות זו לא תמנע ממנו לקבל חזרה כספים שהועברו שלא כדין.

הכספים הנכנסים לחשבון הלקוח בבנק מהווים למעשה את רכוש הבנק, ונגדם עומדת חבות הבנק בגובה יתרת הזכות. מכאן, שהלקוח איננו רוכש כל זכות קניינית ביתרת החשבון שנזקפה לזכותו עקב טעות הבנק.

אחד מהחוקים הבולטים בהקשר זה הוא חוק עשיית עושר ולא במשפט, הקובע את העיקרון הכללי, לפיו מי שהתעשר שלא כדין על חשבון רעהו - חייב בהשבה. תכלית חקיקת חוק עשיית עושר הינה מניעת התעשרות שלא כדין, אשר ביסודה עומדת התפיסה לפיה יש להורות על השבה במקום שתחושת המצפון והיושר מחייבת זאת. התביעה התקבלה בחלקה, על הנתבע להחזיר לבנק 9,000 שקלים, המהווים את סכום הקרן בלבד, ללא הריביות אליהם טען הבנק.