קבלת תביעה שטרית כנגד מי שאינו חתום על השיק

דרגו את המאמר

שיק בהוצאה לפועל וטענה בדבר חתימה מזויפת שניתנה ללא הרשאה

סעיף 22(א) לפקודת השטרות קובע לא ניתן לחייב אדם בפירעון שיק במידה והוא לא חתם על השטר בתור מושך, מקבל או מסב. עם זאת, סעיף זה מוסיף כי במידה ואדם חתם על שיק בשם גוף מסחרי, ניתן לחייבו בפירעון ההמחאה. כמו כן, אם החתימה הייתה בשמה של פירמה, השיק יכול להיות מופנה כלפי כל אחד מהשותפים לאותה הפירמה.

סעיף 23(א) לפקודה קובע כי חתימה מזויפת על שיק, או חתימה על המחאה אשר נחתמה שלא בהשראתו של האדם שהחתימה נחזית כשלו, דינה להתבטל. לא ניתן לרכוש זכויות בנוגע לשטר על בסיס חתימה מזויפת או חתימה שניתנה ללא הרשאה.

ניתן לומר כי לפי סעיפים אלה לפקודה, לא ניתן לחייב אדם להביא לפירעונו של שיק מסוים כאשר החתימה שלו על השיק זויפה או ניתנה ללא הרשאה. דהיינו, תנאי מוקדם לקבלת תביעה המבוססת על שטר הינה כי החתימה של הנתבע על השיק הינה אותנטית ואמיתית. השופט זוסמן, בספרו דיני שטרות, קובע כי זיוף חתימתו של אדם על שטר הינו פגם חפצי. דהיינו, לא רק שהאדם אשר חתימתו זויפה איננו חייב, אלא אין ולו זכות אחת אשר יכולה לעבור באמצעות הזיוף. למשל, אדם גנב שטר, זייף חתימה עליו ונתן אותו לצד שלישי. צד שלישי נתן לאדם תמורה בעבור השיק. במקרים כגון דא, הצד השלישי איננו יכול להגיש תביעה כנגד בעל השיק המקורי וזאת על בסיס החתימה המזויפת. משמע, חתימה מזויפת איננה מקימה כל חובה כלפי מי שחתימתו זויפה.

נטל הראיה - על מי?

במקרים בהם מוצג שטר עליו מתנוססת חתימה שנויה במחלוקת, נטל הראיה מונח לפתחו של הצד הטוען לכשרות החתימה. דהיינו, עליו לשכנע את בית המשפט ו/או הגורמים הרלבנטיים כי החתימה הינה מקורית, אותנטית ומקימה את הזכות הנטענת. להלן דוגמא לפסק דין אשר זהו עניינו.

אדם הגיש בקשה לביצוע שטר בלשכת ההוצאה לפועל. מדובר בשיק על סך כמיליון שקלים. השיק נשא את שמם של שני אחים. האחים טענו כי הם מעולם לא פגשו את התובע והם לא נתנו את השיק המדובר. באשר לחתימתם של האחים של השיק, האחרונים טענו כי החתימה זויפה. יודגש כי על צידו האחורי של השיק היה רשום שמו של אח נוסף, אשר הלך זה מכבר לבית עולמו.

האחים טענו כי ייתכן והאח הנוסף משך את השיק, אך הדבר נעשה ללא הרשאה מטעמם. כאמור, נטל ההוכחה בתיק הונח על כתפיו של התובע. דהיינו, היה עליו לשכנע את בית המשפט כי האח ביצע את המהלך של משיכת השיק, וכי פעולותיו נעשו בהרשאה מצד אחיו.

אחד האחים, אשר החשבון היה רשום למעשה על שמו, נחקר ארוכות בחקירה נגדית בבית המשפט. במהלך החקירה הנגדית, האחרון ענה תשובות אשר הוגדרו על ידי בית המשפט כ"מתחמקות ומתרצות". למשל, הוצגו בפניו כעשרה מסמכים אחרים בעלי חתימה זהה. כאשר הוא נשאל האם זוהי חתימתו, הוא הכחיש בתוקף.

עם זאת, בשלב אחר הוא הודה כי מדובר במסמכים שנחתמו על ידו. דהיינו, הוכח כי החתימה המדוברת הייתה אכן של האח הנ"ל. יתרה מכך, התובע הצליח להוכיח כי אחיו של הנתבע משך את השיק וזאת בהרשאה מלאה. האח נאלץ להודות כי אחיו התנהל עם חשבון הבנק שלו וכי היה לו ייפוי כוח לעשות כן. האח טען כי ההרשאה שניתנה הייתה ספציפית בלבד, אך הדברים לא הוכחו על ידו. היות ומדובר במסמכים שהיו בידיו של הנתבע, והיות והוא לא הציג אותם בפני בית המשפט, הדבר עמד לו לרועץ במסגרת ההליך דנן.