החלטה בעניין בקשה לעיכוב יציאתו מהארץ של ארקדי גיידמק

דרגו את המאמר

חידוש ערבויות לאחר שפג תוקפן

כאשר ישנו חשד כי אדם ביצע עבירה פלילית, המדינה נוהגת להטיל על אותו אדם ערבות בנקאית, לבל יתפתה לברוח ממדינת ישראל ומן הדין. על פי החוק, תוקפן של ערבויות אלו פוקע לאחר מספר חודשים. מהו הדין כאשר הערבות פוקעת בטרם סיימה המדינה את החקירה הפלילית והגישה כתב אישום?

בשנת 2005 החלה להתנהל חקירה כנגד המשיב, בחשד לעבירות הלבנת הון. עם סיום חקירתו, הפקיד המשיב ערבות בנקאית על סך 4,000,000 דולר, בכדי שתתאפשר יציאתו מהארץ, תוך הבטחת התייצבותו להמשך הליכי חקירה ומשפט בישראל.

לאחר שתוקף הערבויות הוארך מספר פעמים לבקשת המדינה, במאי 2007 הוחזרה הערבות למשיב. זמן קצר לאחר מכן התעוררו כנגד המשיב חשדות לעבירות הלבנת הון חדשות, וכן לעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. לאור חשדות אלו, ביקשה המדינה להטיל צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד המשיב, או לחילופין, להטיל עליו ערבויות חדשות.

המדינה טענה כי נוכח היקף החשדות המיוחסים למשיב, ונוכח ההיקף הכספי של העבירות (50,000,000 דולר), ישנו חשש של ממש כי המשיב יימלט מן הארץ. טענה זו הסתמכה גם על כך שהמשיב החל להעביר את נכסיו המצויים בישראל לאחרים, ועל היותו של המשיב איש עסקים, בעל קשרים בחו"ל, אשר נוהג לעזוב את הארץ לעיתים קרובות.

המדינה טענה כי ברשות המשיב שלושה דרכונים זרים, וכן מטוס פרטי ושתי יאכטות, אשר יכולות לסייע לו בעזיבת הארץ. כמו כן הדגישה המבקשת את העובדה שהמשיב סירב בעבר להופיע להליכי חקירה בפני שופט בצרפת. על כן עתרה המבקשת להורות על עיכוב יציאתו של המשיב מן הארץ, ולחילופין להורות לו להפקיד ערבויות בסך של 5,000,000 דולר.

לטענת המשיב, החקירה נשוא דיון זה איננה חקירה חדשה, אלא המשך ישיר של החקירה הקודמת. לפיכך, ובשל העובדה כי הערבויות שהוטלו פקעו זה מכבר, אין באפשרותה של המבקשת לבקש את חידוש הערבויות, תוך עקיפת סעיף 58 לחוק סדר הדין הפלילי, המסדיר את תקופת הערובה.

המסגרת הנורמטיבית

הפסיקה הכירה בכך כי מטיבן של חקירות מסובכות ומסועפות, לא ניתן לסיימן במסגרת הזמנים הקבועה בסעיף 58 לחוק, ולעיתים יש צורך להבטיח את המשך החקירה תוך הטלת ערבויות חדשות.

בית המשפט העליון קבע כי ניתן לבקש חידוש ערבויות, כאשר חלה התפתחות חדשה בחקירה, ובתנאי שהבקשה לחידוש מבוססת על אותה התפתחות חדשה, שהיא בגדר שינוי נסיבות. במקרה זה, בית המשפט מצא כי אכן יש הבדל ניכר בין החומר שהיה מצוי בידי הרשות החוקרת כאשר זו עסקה ודנה בהליכים הקודמים, ובין החומר שמצוי כיום בידי הרשויות, ואשר הוביל לבקשה זו.

הפסיקה אינה דורשת הבאת ראיות נחרצות לקיומו של חשש מפני הימלטות מחקירה, אלא מסתפקת בבחינת מכלול הנסיבות, המורכב מטיבו ורמתו של החשש, אופייה של העבירה ורמת החשד למעורבות בה, והשלב בו נמצאים ההליכים. כאשר מדובר בחקירה פלילית, להבדיל מהליך תלוי ועומד בבית משפט, על המדינה להראות לפחות אפשרות סבירה כי החשוד יימלט מהארץ.

כשמביאים בחשבון הן את חומרת המעשים בהם נחשד המשיב והעונש הצפוי בגינם, והן את היותו של המשיב איש עסקים אשר משפחתו מתגוררת בחו"ל, והוא עצמו מחזיק במספר דרכונים זרים, עולה המסקנה כי ישנה אפשרות סבירה שהמשיב עלול להימלט מן הדין.

עיכוב יציאה מן הארץ - אמצעי אחרון

בית המשפט העליון קבע כי גם כאשר ישנה אפשרות סבירה שהחשוד יימלט מהדין, ההגבלה המוטלת עליו צריכה להיות מידתית. לשם כך נבחנים טיבו של האינטרס הציבורי, רמת החשש לפגיעה בו, והאם החשש הוא ברמה המצדיקה פגיעה בזכות היסוד לחופש תנועה, או שמא ניתן להסתפק באמצעי פחות פוגעני.

בית המשפט נוהג להסתפק בחלופה בדמות הפקדת ערבויות, אשר יש בה כדי להבטיח את התייצבותו של החשוד לחקירה ככל שיידרש, תוך הימנעות מפגיעה בלתי מידתית בזכויותיו.

סעיף 46 קובע כי על ביהמ"ש לשקול את מהות העבירה, המידע שבידי התביעה ואת מצבו הכלכלי של האדם הנדרש להמציא ערובה. הסכום שנקבע לשם הבטחה מפני סיכון ההימלטות מן ההליכים, צריך שיעמוד ביחס ליכולתו של הנאשם, אך שלא יהיה בו משום פיתוי לוותר על הפיקדון ולהימלט מן הדין.

לאור ההיקף הכספי של העבירות לגביהן נחקר המשיב, קיבל בית המשפט את הבקשה, ואסר על יציאתו של המשיב מן הארץ. להבטחת התייצבותו לחקירה קבע בית המשפט כי המשיב יכול לצאת מן הארץ בכפוף להמצאת הפקדה במזומן, או ערבות בנקאית בסך 5 מיליון דולר.