הלוואות חוץ בנקאיות, פרוצדורה ומהות

דרגו את המאמר

תביעה בגין הלוואה חוץ בנקאית שנערכה בעל-פה

בעליה של חברה העוסקת במתן הלוואות חוץ בנקאיות פנה ללשכת ההוצאה לפועל, בבקשה למימוש 3 שיקים אשר היו רשומים לפקודתו, על סך כולל של 700,000 שקלים. על השיקים היה חתום אדם אשר לווה כספים מן החברה. מאחורי השיקים היו כתובות המילים "התקבלה מלוא התמורה במזומן", בכתב ידו של הלווה.

האחרון הגיש לבית המשפט את התנגדותו למימוש השיקים. לדבריו, מדובר בשיקים שנמסרו לביטחון, ולא כאמצעי תשלום. עוד טוען הלווה כי הופעל עליו לחץ להוסיף את הכיתוב האמור על גב השיקים, וההלוואה שלקח הוחזרה במלואה.

המסגרת המשפטית

מטרתו העיקרית של חוק הלוואות חוץ בנקאיות (1993), הינה להתמודד עם ריבית הנשך שנגבתה בהלוואות שניתנו על-ידי גופים חוץ בנקאיים (השוק האפור). לפיכך, המחוקק ביקש לקבוע שיעור מרבי לריבית שתילקח במסגרת ההלוואות הללו, ובדרך זו למנוע ממלווים, שאינם תאגיד בנקאי מורשה ומפוקח, לנצל את מצוקתם של צרכנים שאינם בעלי כוח מיקוח, ועקב כך מסכימים ללוות כספים בתנאים בלתי סבירים.

לצורך מימוש מטרה זו, המחוקק קבע בסעיף 8 לחוק, סדרי דין מיוחדים למקרים בהם מבקש המלווה לממש שטר הלוואה במסגרת ההוצאה לפועל, או להגיש תובענה כנגד הלווה בבית המשפט. סעיף זה קובע כי תנאי הסף הפרוצדוראלי להגשת תביעה או בקשה למימוש שטר, הינה בצירוף העתק של חוזה ההלוואה.

המחוקק קבע כי כאשר מדובר בבקשה לביצוע שטר, שחוק הלוואות חוץ בנקאיות חל עליה, לא מדובר בעילה שטרית רגילה, המנותקת מעסקת היסוד. במקרים אלו, נקבע כי על בית המשפט לבחון גם את עסקת היסוד, ולכן הורה המחוקק כי על התובע, כחלק מעילת תביעתו, לצרף את המסמכים הקשורים לעסקת היסוד, תוך פירוט מלא של מכלול הפרטים הקשורים להלוואה. בהתאם בית המשפט יבחן את עסקת היסוד, ויברר אם אכן בהתאם לה ובכפוף להוראות החוק, רשאי התובע להיפרע מהנתבע על פי העילה השיטרית.

דרישת הכתב במקרה זה נועדה להגן על הצרכנים, ועל כן היא לא רק פרוצדוראלית, אלא מהותית. אם מצאו בתי משפט להקל בנושאים אחרים בנושא דרישת הכתב באופן זה או אחר - לא ראוי כי ייעשה כן, בחוק דנן. יש לראות את דרישת הכתב בפן המהותי על כל המשתמע מכך. מעת שטוען נתבע או מתנגד לביצוע שטר שמדובר בתביעה שיסודה בהלוואה שהחוק חל עליה, או כי השטרות ניתנו במסגרת הלוואה שהחוק חל עליה – שומה על בית המשפט לבחון בראש ובראשונה טענה זאת.

משכך, אם התובע או מבקש בקשת הביצוע עומד על טענתו כי לא מדובר בתובענה שהחוק חל עליה, לא יהיה מנוס מלברר תחילה מהי אכן המסגרת המשפטית בה התובענה מצויה.

יישום המסגרת המשפטית

בהתאם לסעיף 1 לחוק, כל נותן הלוואה שאיננו תאגיד בנקאי, הינו בגדר מלווה לפי החוק. עם זאת, חובת חוזה ההלוואה בכתב וכן הוראות נוספות של החוק, לא חלות על מלווה שנותן הלוואה שלא בדרך עיסוק, כהוראת סעיף 15 לחוק. הכלל הינו כי מי שנותן הלוואה, רואים אותו כמי שנתן את ההלוואה בדרך עיסוק, אלא אם יוכיח שלא כן הדבר.

במקרה זה, המלווה טען כי הוא נתן את ההלוואה באופן פרטי, ולא דרך החברה, ואילו הלווה טען כי המלווה והחברה חד הם. בית המשפט קבע כי אין היגיון בכך שבעל חברה להלוואות ילווה כספים באופן אישי, ולא דרך החברה.

בפסק הדין נקבע כי אם היה בפני בית המשפט חוזה הלוואה בכתב, ניתן היה לבחון בבירור מי נותן ההלוואה, ומה היו תנאיה. על המלווה מוטלת החובה להציב את התשתית העובדתית כתנאי מוקדם לדיון בתביעתו. אולם, המשיב לא הציג בפני בית המשפט את אותה תשתית עובדתית נדרשת ביחס להלוואה שבדינה ניתנו השיקים, כפי שלא עמד בדרישה המהותית לעריכת חוזה ההלוואה בכתב.

על כן, הבקשה התקבלה. בקשתו של המשיב למימוש השיקים נפסלה על הסף. ייתכן ולעיתים התוצאה של הקפדה זו על הדרישות הפרוצדוראליות של חוק הלוואות חוץ בנקאיות תהא בלתי צודקת, אולם על בית המשפט להדגיש כי מי שעיסוקו במתן הלוואות חייב לערוך חוזה הלוואה בכתב על כל פרטיו.