דחיית ערעור לפי חוק השיקים ללא כיסוי

דרגו את המאמר

דחיית בקשה לכיבוד שיקים אשר חרגו ממסגרת האשראי של הלקוחה

הוראותיו של בנק ישראל קובעות כי תאגיד בנקאי רשאי לאפשר ללקוח לחרוג מן המסגרת שאושרה לו, וזאת בתנאי שישנה הסכמה מראש בין הלקוח והבנק. האם הבנק מחויב לכבד שיקים החורגים ממסגרת החובה של הלקוח, כאשר הלקוח סבור כי ישנה הסכמה מכללא בינו ובין הבנק כי השיקים אכן יכובדו?

בעלת עסק בתחום הפקת אירועים, הגישה בקשה לבטל הכללת חמישה שיקים במניין השיקים אשר סורבו בחשבונה. חשבונה של המבקשת אצל המשיב נפתח כחודשיים לפני שחוללו השיקים, ובאותה עת עמדה מסגרת האשראי של המבקשת על 80,000 שקלים. עם פתיחת החשבון הופקדו לתוכנית חסכון 43,000 שקלים, להבטחת מסגרת האשראי. מסגרות האשראי הוגדלו מספר פעמים, לעיתים לבקשת המבקשת ולעיתים ביוזמה חד צדדית מצד הבנק, לסך של 100,000.

המבקשת טענה כי ההמחאות חוללו בחשבונה בניגוד להסכמות שהיו בין הצדדים. ההמחאות חוללו בשעה שהמבקשת שהתה בחדר לידה, בניתוח קיסרי בלתי מתוכנן. אי ההתחשבות במצבה נבעה לטענתה ממניעים אישיים של מנהלת הסניף, וגרמה לה לנזקים כבדים. עוד נטען כי היה על המשיב להתחשב ב"עונתיות" בעסקיה של המבקשת.

לטענת המשיב, לא הייתה בבקשה כל עובדה אשר הצביעה על חובתו המשפטית לכבד את ההמחאות נשוא הבקשה, שכן הטענות שהועלו על ידי המבקשת לא נכללו בגדרן של העילות המנויות בסעיף 10(א) לחוק שיקים ללא כיסוי. נטען כי עם פתיחת החשבון הובהר למבקשת כי יהיה עליה לעמוד במסגרת האשראי שהוקצבה לה, וכי בהתאם להוראות המפקח על הבנקים, המשיב לא היה רשאי לאפשר חריגות ממסגרת האשראי. כמו כן, הובהר כי במקרה של חריגה יוחזרו שיקים שיגיעו לחשבונה. נטען כי למבקשת הוקצו מפעם לפעם מסגרות אשראי נוספות לתקופות קצרות, כדי למנוע החזרת שיקים, אולם הבנק אינו מחויב לעשות כן באופן קבוע.

ביטול הכללת שיקים מסורבים

סעיף 10(א)(3) לחוק שיקים ללא כיסוי, קובע כי לקוח זכאי לבקש מבית המשפט לבטל את הכללתם של שיקים במניין השיקים המסורבים, אם ללקוח היה יסוד סביר להניח שהייתה חובה על הבנק לפרוע את השיק. זכותו של לקוח, הפועל בחריגה ממסגרת האשראי המאושרת, נופלת מזכותו החוזית על פי הסכם המסגרת להקצאת אשראי.

העובדה שהבנק הסכים בעבר לסטייה מעבר לאשראי המאושר, אינה מלמדת על חובה להמשיך לעשות כן בעתיד. דהיינו, על פי החוק והפסיקה, אין בהסכמת עבר כדי לשמש בסיס לקיומו של יסוד סביר להניח, שישנה חובה קבועה על הבנק לפרוע שיקים, גם כאשר מתקיימת חריגה ממסגרת האשראי.

הוראות בנק ישראל לניהול מסגרות אשראי בחשבונות עו"ש

הוראה 325 של בנק ישראל קובעת כי תאגיד בנקאי רשאי לאפשר היווצרות יתרת חובה בחשבון עו"ש, העולה על מסגרת האשראי שאושרה, בתנאי שישנה הסכמה מראש, הנערכת בכתב, בין הלקוח והבנק. הוראה זו נדרשה לאור המדיניות הבנקאית הרווחת בישראל, אשר לרוב השלימה עם חריגות ממסגרות האשראי המאושרות. תופעת החריגות ממסגרות האשראי הקשתה על אכיפתו של חוק השיקים ללא כיסוי, נוכח טענות שהועלו על ידי לקוחות הבנקים באשר להסכם מכללא או נוהג ביחסי הצדדים, ולכן פגעו במחזיקי ההמחאות ובאמון הציבור באמצעי תשלום זה.

ההוראה נועדה להביא להקטנת אי הוודאות של לקוחות הבנק, התאגידים הבנקאיים וצדדים שלישיים כתוצאה מחריגות אשראי בחשבונות העו"ש, ולהתמודד עם אי הוודאות באשר למסגרת האשראי העומדת לרשות הלקוחות, ולתנאים ולשיקולים העשויים להנחות את הבנק בהחלטותיו לאשר חריגה או הגדלת מסגרת. מנקודת מבטו של התאגיד הבנקאי, מדיניות החריגות פגמה בשליטה בסיכוני האשראי, וביכולת הבנק להעריך מראש את סיכוניו בראייה כוללת.

מהתנהלות המשיב והמבקשת, עלה כי הצדדים פעלו כמתחייב מהוראה 325. בעת שעלה הצורך להגדיל את מסגרת האשראי, כך שתתאפשר המשך פעילותו התקינה של החשבון, בוצעה הגדלת אשראי יזומה ונקודתית. הדבר ארע חמש פעמים בתקופה של חודשיים בלבד. נובע מכך כי היה ברור לצדדים, הן למשיב והן למבקשת, שלא תתאפשר חריגה מהמסגרת כפי שהייתה בתוקף מעת לעת, אלא לאחר קבלת אישור מפורש ומושכל, כנגד בטחונות ראויים ולתקופה מוגבלת עד להסדרת יתרת החשבון.

מכך שטרחה המבקשת להסדיר את מסגרת האשראי מעת לעת, ניתן ללמוד כי היה ברור לה שלא תתאפשר משיכת המחאות מעל המסגרת המאושרת ללא הסדרה מראש. כמו כן, אין במצבה הבריאותי של המבקשת כדי להוות סיבה המצדיקה חריגה מהוראות החוק. לא הוכח לבית המשפט כל נוהג אשר בעטיו יכלה המבקשת לטעון כי היה לה יסוד סביר להניח כי ההמחאות תפרענה, או כי הייתה על הבנק חובת פירעון, כאמור בסעיף 10(א)(3) לחוק.